אִילָה קִיטָה | כל הפרחים, אבא

גּוֹרָלֵנוּ
כְּאִלּוּ‭ ‬נִכְתַּב‭ ‬מֵרֹאשׁ
כְּאִלּוּ‭ ‬לֹא‭ ‬הָיְתָה‭ ‬לָנוּ
בּוֹ‭ ‬יָד
אֲבָל‭ ‬הָיְתָה
אַבָּא
הַיָּד‭ ‬שֶׁלְּךָ‭ ‬
וְהַיָּד‭ ‬שֶׁלִּי
שֶׁמִּקְּצוֹת‭ ‬אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן‭ ‬
נָטַף‭ ‬
גַּעְגּוּעַ‭ ‬
לְמַגָּע

בקריאה‭ ‬ראשונה‭ ‬נדמה‭ ‬כי‭ ‬הפואמה‭ ‬שלפנינו‭ ‬היא‭ ‬שיר‭ ‬קינה‭, ‬פרידה‭ ‬מאב‭, ‬שמתחקה‭ ‬אחר‭  ‬היחסים‭ ‬הסבוכים‭ ‬שמנהלת‭ ‬בת‭ ‬עם‭ ‬אביה‭. ‬אבל‭ ‬למעשה‭ ‬זהו‭ ‬שיר–פגישה‭. ‬אילה‭ ‬קיטה‭ ‬פותחת‭ ‬עבורנו‭ ‬שער‭ ‬עץ‭ ‬פשוט‭ ‬ובעדו‭ ‬אנו‭ ‬נכנסים‭ ‬לתוך‭ ‬גן‭, ‬מעשה‭ ‬ידיו‭ ‬של‭ ‬האב‭. ‬גם‭ ‬לאחר‭ ‬מותו‭, ‬בגנו‭ ‬המטופח‭ ‬ממשיכות‭ ‬העונות‭ ‬להשתנות‭ ‬והרוח‭ ‬מניעה‭ ‬את‭ ‬ענפי‭ ‬העצים‭ ‬והאדמה‭ ‬ממשיכה‭ ‬להיות‭ ‬בית‭ ‬גידול‭ ‬למיני‭ ‬חיים‭. ‬והאב‭ ‬מוסיף‭ ‬וחי‭ ‬בתוך‭ ‬כל‭ ‬אלו‭, ‬כמו‭ ‬בתוך‭ ‬לב‭ ‬בתו‭.‬

וגם‭ ‬הספר‭ ‬חי‭. ‬אפשר‭ ‬וכדאי‭ ‬להיכנס‭ ‬לתוכו‭ ‬ולשבת‭ ‬בגן‭ ‬שכתבה‭ ‬ורשמה‭ ‬עבורנו‭ ‬אילה‭ ‬בעדינות‭ ‬ובכישרון‭. ‬לשבת‭ ‬זמן‭ ‬מה‭ ‬תחת‭ ‬עץ‭ ‬התפוח‭, ‬לצד‭ ‬הכלניות‭ ‬והפרגים‭, ‬להתבונן‭ ‬בפירות‭ ‬המבשילים‭, ‬תמיד‭ ‬בעונה‭ ‬הנכונה‭. ‬להביט‭ ‬באופן‭ ‬שבו‭ ‬אילה‭ ‬חושפת‭ ‬את‭ ‬גלעין‭ ‬העבר‭ ‬לצד‭ ‬הווה‭ ‬המתמשך‭ ‬בין‭ ‬בת‭ ‬לאב‭, ‬בספר‭ ‬הזה‭, ‬שכל‭ ‬כולו‭ ‬שיר‭ ‬אהבה‭.‬

ענת‭ ‬לוין

אילה‭ ‬קיטה‭. ‬אמנית‭ ‬יוצרת‭.‬
בעלת‭ ‬תואר‭ ‬שני‭ ‬במסלול‭ ‬אישי‭, ‬בין‭ ‬תחומי‭, ‬מאוניברסיטת‭ ‬חיפה‭.‬
מטפלת‭ ‬מוסמכת‭ ‬באמנות‭,‬ ופסיכותרפיסטית‭ ‬מוסמכת‭ ‬גוף‭-‬נפש–רוח‭.‬
מתגוררת‭ ‬במושב‭ ‬גבע‭ ‬כרמל‭.‬