לִנְשֹׁם
כָּל צִדְפָּּה הִיא בַּת יָם. יֵשׁ לָהּ אֶת זֶה.
יֵשׁ לָהּ רֵיחַ לַח, רֵיחַ צְמִיחָה בַּמַּיִם.
רֵיחַ מָלוּחַ וּמַר, וְלֹא רַק.
רֵיחַ מַבְדִּיל בֵּין צִדְפָּּה לְצִדְפָּּה
כִּי זֹאת נִשְׁמָתָהּ.
אֲדֹנָי, אוֹמֶרֶת הַצִּדְפָּּה – נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי
טְהוֹרָה הִיא…
רֵיחַ שֶׁהוֹלֵךְ עִמָּךְ
בְּדַרְכֵּךְ.
לְהִתְקָרֵב לְהָרִיחַ לִנְשֹׁם
לְהַרְגִּישׁ אוֹתָהּ.
אולגה עגור נולדה בברית המועצות, עלתה לישראל ב־1990. עובדת סוציאלית, אנליטיקאית יונגיאנית, מומחית לפסיכואונקולוגיה, משוררת ומתרגמת שירה. חברה באגודת הסופרים הישראלית. ספריה שיצאו לאור: שמיים קלים (שירה ברוסית, תל אביב, 1995); תוצר אהבה (תרגום שיריה של יונה וולך לרוסית, מוסקבה, 2005). אולגה כותבת ומתרגמת בשתי השפות: עברית ורוסית. אם לשלוש בנות. גרה בחיפה.