קודה
טֶלֶפוֹן אַרְנָק רַב קַו בִּרְכַּת אֱלֹהִים
לֹא שָׁכַחְתִּי כְּלוּם לֹא קָרָה הַכֹּל מַדְהִים
זְמַן לָצֵאת צְאִי כְּבָר רוֹעֵשׁ נִשְׁאַרְנוּ שְׁלֵמִים
זֶה לֹא הַפְגָּזוֹת זֶה רַק פִּיצוּצֵי צְמִיגִים
לֹא חֲבָל עַל כְּלוּם חֲבָל עַל אֵלֶּה בָּאֲפֵלָה
בֹּקֶר רוּחַ רֵיק בַּכְּבִישִׁים לֹא מוֹצֵאת מִלָּה
רַק טִפָּה שֶׁל דָּם כָּאן עַל כַּף יָדִי קוֹל שָׁקֵט שֶׁל גּוּף
כֵּן לֹא שַׂמְתִּי לֵב אֵיךְ נִפְצַעְתִּי זֶה לֹא חָשׁוּב.
הספר של אולגה עגור קורא תיגר על העיקרון המטופש: נעשה זאת אחרי המלחמה. המלחמה, כפי שניכר בשירתה, מעלה מכל המנהרות את כל השאלות הנצחיות. אי אפשר להמתין לפתרון שיבוא אחרי המלחמה. אולגה עגור ממשיכה לחשוף שכבות בנפש ודילמות חריפות כמו «הוֹלֵךְ יָמִינָה אַתָּה נָאצִי – הוֹלֵךְ שְׂמֹאלָה אַתָּה מִתְאַבֵּד». יישר כוח! פרופ›
פרופ׳ מיכה אנקורי