הדרך הביתה
עֲצֵי הַשָּׂדֶה מוֹחֲאִים לְךָ כַּף,
אַתָּה הַמְּכֻנָּס בְּבֵיתְךָ הַצָּפוּף.
חֶלְקַת צַוָּארְךָ חֲרוּשַׁת הַקְּמָטִים
מְעִידָה שֶׁרָחַקְתָּ, רָחוֹק וְשָׁפוּף.
אַתָּה שֶׁרָחַקְתָּ כְּמוֹ יֶלֶד נָזוּף
הָעוֹמֵד תַּחַת שֶׁמֶשׁ זָרָה וּנְטוּשָׁה,
אַתָּה שֶׁחָצִיתָ מִדְבָּר וְיַמִּים -
וְנוֹתַרְתָּ לְלֹא כְּבִישׁ גִּישָׁה.
ספר ביכוריו של אלחנן מילר מציע שירה בשלה ומודעת לעצמה. שירתו צומחת מתוך החיים על פי לוח השנה ולוח הזמנים האינטימי היהודי. מתוך מראות השגרה עולים דיוקנאות מרגשים של בני משפחה, שכנים, ילדה במסיבה, אם דואגת ועוד.
ברגישות, בבהירות ובפשטות הוא מציע מבט שונה על הסובב אותו, למשל, על דמות עצמו בשחרית, או על בדידותו החרישית של האתרוג.
מצדה הצורני שירתו של מילר נתונה לשליטתו – כמחורזת שקולה ולפעמים בסונטים קלאסיים ובחריזה מלאה – ועם זאת היא נובעת אל המילים בטבעיות כמו נשימה. ברקע מהדהדים המיתוס המקראי והחז"לי, אך הכותב, המכיר את השפה המיתית, מתיך אותה לשפה אישית ועכשווית. הוא מפרק את הסיפור הגדול לפרטים שלכאורה נמצאים בשולי הדברים ואוסף אותם אל שירתו באהבה גדולה.
חוה פנחס-כהן
אלחנן מילר, יליד 1981, הוא מורה, עיתונאי ורב ירושלמי. גדל בשכונת רמות להורים שעלו ארצה מקנדה והחל לכתוב שירה במסגרת לימודי הרבנות.
רק פצע, ודי הוא ספרו הראשון.