דב זהר: בבית התה של הזבובים, ספרי עתון 77, 87 עמ'
אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁבֹּר אֶת הַכּוֹס בְּאוּלַמֵּי אַרְגָּמָן,
שֶׁתִּזְמֹרֶת בַּעֲלֵי הַחַיִּים תְּיַלֵּל אֶל הַיָּרֵחַ
וּזְבוּבֵי אֲנָשִׁים יְתַמְרְנוּ בֵּין שַׁתְיָנֵי הַשִּׂמְחָה
לְבֵין שׁוֹטֵי הַנְּבוּאָה, מְחַלְּקִים מָנוֹת אַחֲרוֹנוֹת.
לְהַפְסִיק אֶת סְחוֹר הַשְּׁאִיבָה הַזּוֹ
וְלָלֶכֶת.
אֲנִי רוֹצָה לְהַגִּיעַ לְשָׁם בְּכֹחוֹתַי שֶׁלִּי,
עִם הַמִּזְוָדָה שֶׁלִּי.
וְלֹא לָמוּת יוֹתֵר בַּחַיִּים.