מקרוב מרחוק
מִקָּרוֹב
אֲנִי יְכוֹלָה לִרְאוֹת אֶת הַזְּמַן
עַל פָּנֶיךָ.
מֵרָחוֹק
אֲנִי עוֹד רוֹאָה
אֶת יָדַי בֵּין
כַּנְפֵי חֻלְצָתְךָ
הַפְּתוּחָה
מִתְנַפְנֶפֶת בָּרוּחַ.
עקביות הצבע וחוקי הפרספקטיבה, ספר שיריה השני של דנה איזנברג, מעניק לנו הזדמנות להביט על שני נושאי שירה מרתקים, אולי המרתקים ביותר שיש: ציר המתח בין הקרוב לרחוק, וציר האדם בין הזמן לגוף. במבט זה, כפול ורב עוצמה, פורשת איזנברג מוטת כנפיים ססגונית של שירה רבת יופי, הגומעת נופים וחוויות. זוהי שירה הנובעת מתוך הזמן ובוחנת ללא הרף את מקומו של המרחב; כל זאת בלשון צלולה, מדויקת, חפה ממליצה, שיש בה שפע של עולמות – מתיאורי נוף, ילדות וזיקנה, דרך שירי אהבה, שוטטויות ודיוקנאות עירוניים, ועד לשירי קינה וערש נוגעים ללב – המותירים את הקורא נרגש פעם אחר פעם מן השירים.
יקיר בן–משה
דנה איזנברג נולדה כדריה
ליד נהר אָמוּ–דריה באוזבקיסטן.
כששבו הוריה לפולין קראו לה דנוטה ומאז עלייתה לארץ היא דנה.
מילדות כתבה למגירה וכתבה בעל פה.
הרגישות למצבים ולבני אדם הובילה אותה למקצוע הפסיכולוגיה ולטיפול באנשים.
רק עם צאתה לגמלאות החליטה לקחת את הכתיבה ברצינות, מה שהוביל אותה לאוסף שיריה הראשון וזה השני וגם מניע אותה להמשיך.