דניאל וייל | לְהִישָׁאֵין

דניאל וייל, לְהִישָׁאֵין, ספרי עתון 77, 2022, 103 עמ'

שיריה של דניאל וייל מבטאים מצבים חווייתיים בוטים, לעתים על סף הזעקה, גם – ובמיוחד – בתחום היחסים בין הדמויות, וגם בין הדמות המתנסָה לבין שכבות שונות של המציאות. בוטוּת

כשלעצמה איננה מתכון להצלחה שירית מה עוד שהיא עלולה לפרום, או לחלופין לשטח, את

הרקמה הטקסטואלית. אולם בשיריה של דניאל וייל, במבחר הכלול כאן, נמנעות רוב הסכנות הללו, בעיקר בגלל רעננות הטקסט וישירות אקספרסיבית של המבע, הנמנע משגרה. חוזק המבע כולל גם רבדי קיום ארוטיים ביחסים בין הדמויות, העשויים להתקיים ולהשתקף כאן לא רק בין שני המינים.

בתוך הבוטות הלשונית החווייתית של רבים מהשירים של המשוררת, שהיא כמעט תמיד יותר פרוידיאנית מיונגיאנית, קיים בשיריה מיזוג בין שפה עברית דיבורית ועכשווית לבין הדים בולטים של לשון עברית לדורותיה בעל עומק אסוציאטיבי, המרמז על שכבות שונות של השפה מתחת לפני הטקסט. כך, למשל, בולטות מבחינה זו שורות שהן עכשוויות גם בתוך הגיבוי הלשוני הארכאי: "שֶׁאֶהֱיֶה לָךְ/ מְנוּחָה/ מְרֻשֶּׁתֶת מֶשִׁי/ מְעִיל אוֹר/ לְרִגְעֵי קָרָה" ['פתאום', עמ' 8] והצירוף "מנוחה מרושתת משי" הוא מפתיע ומעולה, בכל טבעיותו ועדינותו העתיקה והחדישה גם יחד. דניאל וייל מגלה נוסח דימויים ותיאור מצבים נפשיים בצורה עצמאית שאיננה כפופה לנוסח מקובע מראש.

פּוֹטֶנְצְיָאל

אֵיךְ אֲנִי
חָשָׁה כְּאֵב
גַּם בִּרְגָעִים שֶׁאֵין בָּהֶם דָּבָר מִלְּבַד הָעֻבְדָּה שֶׁהֵם
בְּנֵי חֲלוֹף
מִסְתַּכֶּלֶת עַל עֲנַף שָׁקֵד מְפֻחָם וְרוֹאָה
פְּרָחִים
עִוֶּרֶת לַכִּלָּיוֹן

השיר הקצר הזה איננו קשור ביחסים ביןאישיים, אלא במצב קיומי כולל, והוא מייצג בתמציתיות את ההיבט החווייתי הנרחב ביותר בכתיבתה של היוצרת.

גבריאל מוקד

דניאל וייל, ילידת 1996, היא משוררת, מוזיקאית ואמנית ספוקןוורד. אלבום הבכורה שלה "גורת אריות שפת זאבים" יצא בשנת 2022.

לְהִישָׁאֵין הוא ספרה הראשון.

לרכישת הספר:     

    https://danielleweil.bandcamp.com/merch/-