דפנה שמשוני | לנקוש על השקוף

אֲנִי‭ ‬הוֹלֶכֶת‭ ‬בַּמִּישׁוֹר
וּמְרַמָּה
עוֹצֶרֶת‭ ‬לְיַד‭ ‬כָּל‭ ‬אֶבֶן‭ ‬וּקְלִפָּה
לְהַסְדִּיר‭ ‬אֶת‭ ‬הַנְּשָׁמָה‭ ‬
אֶלָּא‭ ‬מָה

‭ ‬

לנקוש‭ ‬על‭ ‬השקוף‭ ‬הוא‭ ‬ספר‭ ‬שיריה‭ ‬השלישי‭ ‬של‭ ‬דפנה‭ ‬שמשוני‭, ‬תושבת‭ ‬מזכרת‭ ‬בתיה‭. ‬דפנה‭ ‬היא‭ ‬משוררת‭ ‬ואוצרת‭ ‬אומנות‭. ‬למדה‭ ‬אומנות‭, ‬וספרות‭ ‬עברית‭ ‬והשוואתית‭ ‬באוניברסיטת‭ ‬חיפה‭ ‬וכן‭ ‬לימודי‭ ‬אוצרות‭ ‬באוניברסיטת‭ ‬תל–אביב‭. ‬למעלה‭ ‬מ‮–‬20‭ ‬שנה‭ ‬ניהלה‭ ‬את‭ ‬מוזיאון‭ ‬המושבה‭ ‬ע‭"‬ש‭ ‬ערן‭ ‬שמיר‭ ‬במזכרת‭ ‬בתיה‭. ‬כמו‭ ‬כן‭ ‬עסקה‭ ‬בפיתוח‭ ‬פרויקטים‭ ‬בתחום‭ ‬ההתנדבות‭, ‬במושבי‭ ‬המועצה‭ ‬האזורית‭ ‬שדות‭ ‬דן‭.‬

ספר‭ ‬השירים‭ ‬לנקוש‭ ‬על‭ ‬השקוף‭ ‬הוא‭ ‬הזמנה‭ ‬לעצירה‭, ‬להתבוננות‭. ‬בשפה‭ ‬פשוטה‭, ‬הומוריסטית‭ ‬וציורית‭ ‬אוצרת‭ ‬עבורנו‭ ‬דפנה‭ ‬שמשוני‭ ‬תערוכה‭ ‬שכולה‭ ‬מילים‭. ‬חדר‭ ‬אחד‭ ‬בתערוכה‭ ‬מוקדש‭ ‬לעבר‭, ‬לפצע‭ ‬הילדות‭ ‬שתמיד‭ ‬ניגר‭. ‬החדר‭ ‬השני‭ ‬מוקדש‭ ‬לציורי‭ ‬אימהות‭. ‬אנחנו‭ ‬מוצאים‭ ‬שם‭ ‬פורטרטים‭ ‬מדויקים‭ ‬של‭ ‬בני‭ ‬אדם‭ ‬ושל‭ ‬חיות‭ ‬בתוך‭ ‬כלובי‭ ‬הרגשות‭. ‬בחדר‭ ‬השלישי‭ ‬מצטיירת‭ ‬תמונת‭ ‬נפש‭ ‬סעורה‭ ‬שמוצאת‭ ‬בתוך‭ ‬עצמה‭ ‬את‭ ‬הקלקולים‭ ‬ואז‭ ‬את‭ ‬הכוחות‭.‬

שיריה‭ ‬של‭ ‬שמשוני‭ ‬הם‭ ‬כמו‭ ‬פנינו‭ ‬במראה‭ ‬‮–‬‭ ‬פשוטים‭, ‬יפים‭ ‬מאוד‭. ‬שמשוני‭ ‬מנסה‭ ‬לבטא‭ ‬בדייקנות‭ ‬תמציתית‭ ‬רגע‭ ‬או‭ ‬רגש‭, ‬תמונה‭ ‬או‭ ‬מקום‭. ‬עוד‭ ‬היא‭ ‬מציעה‭ ‬לנו‭ ‬התבוננות‭ ‬סקרנית‭ ‬בטבע‭ ‬האדם‭ ‬בתוך‭ ‬העולם‭. ‬ובטבע‭ ‬העולם‭ ‬עצמו‭. ‬היא‭ ‬מתבוננת‭ ‬במבט‭ ‬ממזרי‭ ‬וחכם‭ ‬על‭ ‬הפרחים‭ ‬ועל‭ ‬הציפורים‭, ‬על‭ ‬החתולים‭ ‬ועל‭ ‬הפירות‭, ‬על‭ ‬טבעיות‭ ‬קיומם‭, ‬קיומנו‭ ‬בתוך‭ ‬החלוף‭. ‬

ענת‭ ‬לוין