חרב
בָּשְׁלָה הָעַגְבָנִית הָאֲדֻמָּה.
אִמִּי הָלְכָה לָלֶדֶת בֵּן בְּעֶצֶב.
כְּשֶׁבָּא הָאָח הִרְגַּשְׁתִּי מְרֻמָּה.
אֲנִי בִּקַּשְׁתִּי שֶׁתִּקְנֶה לִי חֶרֶב.
אַךְ הִיא קָנְתָה לִי אֵיזוֹ חֲצָאִית
וְגַם חֻלְצָה צְחֹרָה וּמְכֻפְתֶּרֶת.
אָמְרָה לִי: ״זֶה לִמְסִבַּת הַבְּרִית״
אֲבָל לָבַשְׁתִּי חֲלִיפָה אַחֶרֶת.
רָצִיתִי לִהְיוֹת אַבִּיר, לָשִׂים
בַּמֹּתֶן חֶרֶב, לְהַלֵּךְ כְּגֶבֶר.
וְהַתִּינוֹק צָוַח וְהֶאֱדִים
כְּשֶׁהַסַּכִּין חָתְכָה לוֹ אֶת הָאֵבֶר.
חָלְפוּ יָמִים רַבִּים, הַזְּמַן עָבַר.
אֵינִי רוֹצָה לִהְיוֹת אַבִּיר יוֹתֵר.
אָחִי הָפַךְ חַיָּל וְאָז נִקְבַּר.
הַחֶרֶב נוֹעֲדָה רַק לְבַתֵּר.
"נדיר לפגוש ספר ביכורים כה מלא פגיעוּת ויופי כמו ספר-שיריה הראשון של טליה פרידמן.
מסע החיים שהיא מתארת ומספרת עליו בשיריה, למן ילדות פגועה, דרך איבוד אחיה, ההתאהבות באישה ובגבר, האימהות היחידנית והכתיבה עצמה, הוא רב עוצמה. בהתאם לכך, שירתה נעה בין צורות שיר מוקפדות כמו הסונטה, הטרצה רימה ועוד, לבין שירה חופשית.
טליה מפליאה עשות כאשר התבנית משמשת אותה ביחסי עימות עם תוכן השיר או לשם הדגשתו בפזמון חוזר, אך גם לשירתה החופשית יש כוח. לשון הדימויים שלה מאופקת, לשון שירתה ספציפית ומוחשית, ולא אחת חדה ופוצעת.
זכות גדולה היא בשבילי ללווֹתה ולוּ במקצת ממסעה."
אילן שיינפלד.
טליה פרידמן היא ילידת 1970.
מתגוררת בתל אביב.
אמא יחידנית לשני בנים.
בעלת תואר שני בפסיכודרמה.
זהו ספר הביכורים שלה.