ילדה בשם תהום

לִכְתֹּב עַל הַקֶּרַח
זֶה יִמָּחֵק
אֲבָל אֲנִי כָּתַבְתִּי
אֲנִי הָיִיתִי שָׁם

לְבְַד

 

ספר שיריה הראשון של שרי גולן, אוחז בתוכו רצף של שירים קצרים, חדים, אקספרסיביים ופשוטי מבע, הנעים במנעד שבין דיבור לשתיקה או, ליתר דיוק, בין דיבור שותק לשתיקה מדברת. פיסות מתוך עולמה הרגשי של הדוברת נפרשות קרע אחר קרע ויוצרות פסיפס עשיר, שמתמרן בין כמה מוקדי כוח, ואלה סובבים סביב הגרעין השחור והטראומטי של הפגיעה המינית. ניתן לראות את השירים בספר כפואמה אחת ארוכה, ממנה עולה דמות של אישה: גם אֵם, גם בת לאם, גם בת זוג, כזו שיש לה מערכות יחסים, מחשבות ורגשות על עצמה ועל הסובב אותה. בשטף הייסורים ה'בנאלי' הזה, המרכיב את דיוקנה של 'כל אישה', שזורה הטראומה. היא מגיחה בלי הזמנה לתוך רצף אירועי היומיום, ועצם הכתיבה עליה מייצרת עמדה אקטיבית כלפי חוויית חוסר האונים. המבנה של הספר מציע שירים קצרים, בזה אחר זה, ללא חוצצים וללא שערים, היוצרים מסכת שהיא יותר מסך כל חלקיה. מבנה זה, הוא חלק אינטגרלי מן התוכן והוא מבקש לשקף את הסטת מרכז הכובד ממקום למקום כשאירוע הפגיעה חודר לכל מקום ונמצא בכל מקום, הוא עצמו מקום.

ד״ר אפרת מישורי