יעל שריר, לב האוקיינוס שלי – שירים
ספרי עתון 77, 2020, 88 עמ'

בקשהבקשה
כְּשֶׁנִּפָּגֵשׁ בַּשְּׁבִילִים
נַעֲמִיד פָּנִים
שֶׁדָּבָר לֹא קָרָה.נְשַׂחֵק כְּאִלּוּ לֹא הֶרְאֵיתִי לָכֶם
לִפְנֵי רֶגַע
אֵיךְ הַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי נִרְאֵית
בְּלִי בְּגָדִים.

נַסּוּ לְהָבִין,אֲנִי יוֹדַעַת לִכְתֹּבאֲבָל עוֹד לֹא לָמַדְתִּי
לְדַבֵּר.
לב האוקיינוס שלי

 

לצאת למסע לא מוכנה, לכתוב מתוך זיכוך, להיטהר מזעקות עבר שהפכו לשתיקות, להתחנן להיות סלוחה ולזכור שלבסוף מוצאים אהבה אמיתית – כל אלה באים לידי ביטוי בנכונות אמיצה לכאוב כדי לחיות עד תום ולהיות מי שעדיין אפשר.לצאת למסע לא מוכנה, לכתוב מתוך זיכוך, להיטהר מזעקות עבר שהפכו לשתיקות, להתחנן להיות סלוחה ולזכור שלבסוף מוצאים אהבה אמיתית – כל אלה באים לידי ביטוי בנכונות אמיצה לכאוב כדי לחיות עד תום ולהיות מי שעדיין אפשר.
בכתיבה ישירה, אמיצה ונבונה מביאה המשוררת מילים שעצר ואצר הלב הרחב, הצלול, המתרפא.
החסד שבמציאת הדרך הביתה, הבא לידי ביטוי בכל שיר ושיר, מעצים את הידיעה שאכן האהבה היא תרופה, וככל שתהא רחבה, נגיד כאוקיינוס, רק כך תוכל להתמלא.

טל איפרגן