קוֹרְמוֹרָנִים שְׁחֹרִים
עָפִים בְּמִבְנֶה מְסֻדָּר
בִּקַּשְׁתִּי לַעֲקֹב אַחֲרֵיהֶם
עַד סוֹף הַתְּנוּעָה בְּצַוָּאר
אוּלַי יִמָּצְאוּ גַּם עֲבוּרִי
מִבְנֶה
וְשָׁמַיִם
לִנְדֹּד
השירה של כרמל שפי היא קליידוסקופ נפשי המאיר בכל פעם אלמנט אחר: הטבע, הים, האהבה, המשפחה, היא עצמה. היא נעה בין הקרקע, במשמעותה העמוקה והרחבה, ובין השמיים, המרחבים, הדמיון. בתחביר פשוט ומדויק, בשפה מדודה ופיוטית היא פורשת את המבט הפואטי לאורך ולרוחב, מעניקה לקורא ולקוראת את המקום שלהם בתוך הדברים.