זה
זֶה מָה שֶׁהִיא שָׁתְקָה
וּבְתוֹךְ זֶה
מָה שֶׁאָמְרָה.
זֶה עָדִין, זֶה הִזְכִּיר
זֶה עֲדַיִן
שָׁבִיר.
זֶה שָׁבַר לִי
שׁוּרוֹת
וּפָצַע בִּי שִׁירָה.
ילדת מפתח
כְּשֶׁהָיִית יַלְדָּה
אִמֵּךְ תָּלְתָה
עַל עוֹר צַוָּארֵךְ
מַפְתֵּחַ זָהָב
שֶׁתּוּכְלִי
תָּמִיד לְהִכָּנֵס,
תָּמִיד לַחֲזֹר
הַבַּיְתָה בְּעַצְמֵךְ
גַּם כְּשֶׁהִיא לֹא
שָׁם
שירתה של ענת לבני רצופה רגעי יופי ואמת. זאת שירה חכמה, ישירה, עדינה, אשר נוגעת במלוא כוחה ורגישותה במובנו השביר של הפשט. לבני מזמינה את קוראיה לטבול בנופי נפש חשופים; מצד אחד לצלול לעומק משברי חיים אשר "טָרְקוּ בְּפָנַי גַּל אַחַר גַּל" ומצד שני להאזין להד ערגה "עוֹלֶה מִן הָהָר" ול"מַקְהֵלַת רַקָּפוֹת מְאֻפָּרוֹת שְׂפָתַיִם". שירתה מציעה חוויית קריאה שיש בה חושניות, אירוניה עצמית, כנות, הומור לשוני, מוזיקליות ומעוף שירי. זוהי שירה מבריקה ולא פורצלנית, ויש בה מודעות ערה, צלולה, רצינית מאוד לשפה. אם טיבה של שפה הוא לשקף ואף לחולל עולם, שיריה של לבני מעניקים רובד נוסף: התענגות.
יקיר בן משה
לא מפורצלן – ספרה הראשון של המשוררת והמטפלת ענת לבני – מאפשר הצצה לתוך נפש רכה אך לא שקופה ובה צבעי מבט עזים הניבטים מתוך סדקי הלב. בשירים עתירי יופי ומהודקים היא מעניקה לקוראיה הזדמנות לפגוש בה כאם הכותבת עם בתה ׳אות ברית׳ בנמשים ומלבישה לראשה זר ניצחון, ושנשימותיה עולות ויורדות עם אלו של בנה; כמטפלת קשובה למטופליה המבקשים איברים כמו אוזן, כתף, לב, והיא נותנת להם מקום מוגן ושוויוני לבכות; כילדה שבגרה ומתגעגעת לאם; כטובעת הנאבקת לחפש לעד קו חוף; כאובדת שמוצאת דרכה בשווקים ובטבע כביר; כאישה חושקת ונאמנה שהמזל הטוב חבוי בלב האיש שלה, ולבסוף כמשוררת "לא בתולה" כלל, שמוצאת נחמה והארה בבית משיר. בשיריה הנבונים והרגישים מסוגלת המשוררת להציל חמה משקיעתה, עבורה, ועבור אחרים.
טל איפרגן