ליאור שדה
רעש לבן
ספרי עתון 77, 2018
שירתו של ליאור שדה היא דבר–מה אחר וחדשני בנוף הספרותי המתגבש בישראל של ימינו. שדה מרחיק ראות. הוא מתבונן בגרעין שמאחורי הגרעין, בלב של הלב. הוא יודע לגעת באני כמבעד לזכוכית מגדלת מדויקת, מלוטשת, ומשם הוא מתפשט אל המרחב של אופקו הספרותי. מחד יש בו תום ילדותי משהו, כן ונקי–כפיים, ומאידך, כמו בשירי הנוף שלו, ניתן לו להפוך תייר מתבונן מן הצד, בעל דעה נוקבת ואנליטית. במובנים רבים זהו אינו ספר כי אם מסע. מסע לעבר הנשמה.
יחזקאלנפשי