כְּשֶׁאֶסְתַּלֵּק בֶּחָרִיץ בֵּין
הַמַּשְׁקוֹף לַדֶּלֶת
אַשִּׁיל צֵל אָדֹם
קָרוּעַ מִשִּׂמְלַת הַשִּׁיפוֹן
כְּמוֹ כַּלָּנִית
בַּחֹרֶף
האמונה בקיום הנפש היא עתיקת יומין ומשותפת לתרבויות ולדתות רבות. אלו התומכים בה כמו אפלטון (המאה ה–4 לפנה"ס), או דקארט (מאות 17-16), סבורים שקיים מרכיב רוחני לתודעה–הנפש והוא משמש כמצע לתחושות, לרגשות ולאפשרות קיומו של הרצון החופשי. שלא כמו ברצון החופשי לתהליכים הפיזיקליים אין ולו שמץ של דרגת חופש, התכוונות או בחירה. מובן מאליו שהנפש כישות רוחנית אינה נכחדת עם מותו של האדם, כי הכחדה היא תהליך פיזיקלי מובהק ולכן ניתן לומר שהנפש ממשיכה להתקיים לאחר כלות הגוף.
התפיסה הדואליסטית של גוף ונפש מעלה את בעיית הקשר או הזיקה ביניהם ("הבעיה הפסיכו–גופית") שעד היום לא נמצא לה פתרון מניח את הדעת... כיצד נוצרת זיקה בין הנפש שהיא ישות רוחנית לבין הגוף? על פי אילו כללים מתקיים הקשר הזה?
***
קריאת שיר והטקסט הפילוסופי הנלווה אליו תעניק תפיסה מרחבית של המוטיבים המופיעים בשתי היצירות הללו. הדבר דומה ליכולת הראייה הסטריאוסקופית של האדם הצופה באותה המציאות בשתי עיניו שכל אחת מהן קולטת את העולם בזווית קצת שונה ובשילוב שתי התמונות נוצרת ראיית עומק תלת ממדית
אירית שטייף שושני היא סופרת ומשוררת. פרסמה ספרים לבני נוער ולמבוגרים. מילים פרומות, פילו–פואטיקה הוא ספרה השלושה עשר. ספריה האחרונים הם; לאמץ אחות בהוצאת הקיבוץ המאוחד ולהציל את רובי בהוצאת דני ספרים.
יקיר שושני כיהן כפרופסור לפיזיקה, לפילוסופיה ולמתמטיקה במכללות ובאוניברסיטאות בארץ ובחו"ל. נושא תואר ד"ר (PhD) בפיזיקה עיונית. פרסם מאמרים בפיזיקה ובפילוסופיה בעיתונות המדעית הבינלאומית ושבעה ספרי עיון. ספריו האחרונים הם;
Apriorics, Nova, New York
The Elusive God, Cambridge Scholars Publishing.
(נכתב בשיתוף עם פרופ' אשר יהלום)
.