יש בי כוח משיכה / מלכה אוּרמן
וְיֵשׁ בִּי אֵיזֶה כֹּחַ שֶׁמּוֹשֵׁךְ אוֹתִי
הַחוּצָה
חָזָק מֵרְצוֹנָם שֶׁל אֲחֵרִים
חָזָק מִכֹּחַ הַמְּשִׁיכָה.
וְיֵשׁ בִּי מְשִׁיכָה:
לְזֹהַר, לְחִדּוּשִׁים, לְסֵקְס!
כֹּחַ הַיְּצָרִים שֶׁבִּי
אֵינוֹ מֵסִיט אוֹתִי מִדַּרְכִּי,
כָּל כָּךְ בָּרוּר לִי, לְלֹא חַת, הוּא לִי!
כֹּחַ הַיְּצִירָה -
אֲנִי שִׁירָה, אֲנִי מָחוֹל, וַאֲנִי שִׁירְחוֹל
כֹּחַ מְהִירוּת הָאוֹר
כֹּחַ סוֹבֵב חַיַּי
חֹשֶׁךְ אוֹר, חֹשֶׁךְ אוֹר,
וְכוֹחָהּ שֶׁל הָאַהֲבָה
מָלֵא אַהֲבָה עַד מָלֵא – וּבְכָל הַכֹּחַ
וְעַד נֶעֱלָם.
מה אגיד לכלב, ספר שיריה של מלכה אורמן, הוא מארג של תשוקות. יש בו זרימה בלתי רגילה, מפכה, נועזת וגאה – מן הגוף אל האינסוף, מן היומיום אל המופלא, מן החיים אל מלאותם.
זאת שירה שמבקשת "להישיר מבט ליותר משבריר", לאחוז את הזמן ולשוב אל האהבה, הזוגיות, האב הנעדר – כל מה שכבר הוחמץ, אבד ואיננו - בעוד הגוף משתנה, הבדידות מתעוררת והגעגוע בוער. זאת שירת הגעגועים ובו בזמן גם שירת החיים, נפלאות הבריאה וחושניות היופי. עולם של מתחים בין כוח ותחינה, הישג והחמצה. "בגלוי ובאומץ, רק כך אני כותבת", מציינת אורמן בשיר 'אל הקורא', ומוסיפה: "כותבת בדם, בסלידה, בבוז, מלאת הערצה, מתגעגעת" – וכאשר היא פונה אל הקורא בסוף השיר, בכמיהה המרגשת "קח אותי" – היש מי שיסרב?
יקיר בן משה
שירתה של מלכה היא שירה וידויית המתרפקת בגעגוע על אהבה שנגוזה. זו שירה סוערת ויצרית שמתגוששת עם הצפוי והמתרחש מול מה שחלף לעד. במהלכים פואטיים שנעים בין משלבי שפה היא בוראת שירה משלה. מסע כתיבתה התחיל בסלון הפואטי בהנחייתי, בעקבות אובדן מטלטל ונפרץ בה הסכר. בשירתה ההגותית היא יוצרת קומפוזיציות דרמטיות עזות מבע כמו בציוריה.
ד״ר זמירה פורן ציון משוררת עורכת אמנית
מלכה היא וירטואוזית של מילים שמתחברות ליצירה טהורה ומזוקקת. השירה שלה אינטליגנטית, נגישה, קלה להבנה, ולכן מוצאת דרך לחוויית החיים של כל קורא וקורא. למרות שהשירה פרטית, יש בה ביטוי למהלך חיים אוניברסלי עם מכלול רגשות של שמחה ועצב, כמיהה וגעגוע, קבלה ודחייה, אושר וקושי, ביקורת וחוסר שיפוטיות ועוד.
נחמה יפה
מלכה, משוררת אסרטיבית שמיטיבה לרסן את המילים, לרווח בין האותיות ולרפד את דרכה בניצוצות חיים. צנועה ופורצת דרך, מישירה מבט ומנהלת את שירת חייה.
אסתר בכר