חצי כוס חלב
פִּסְלוֹ שֶׁל נֶפְּטוּן, שֶׁמַּשְׁקִיף שָׁנִים אֲרֻכּוֹת
עַל מִזְרֶקֶת טְרֵוִי, כְּמוֹ פִּכְפֵּךְ לְעַצְמוֹ וְקוֹלוֹ צָרוּד,
״גַּם אִם אַמְשִׁיךְ לְמַלֵּא כָּל מִשְׁאָלָה
וּמִשְׁאָלָה שֶׁל הַמְּבַקְּרִים הָרַבִּים שֶׁפּוֹקְדִים אֶת הַמָּקוֹם, וּמֵימֶיהָ
יַמְשִׁיכוּ לִזְרֹם בְּעוֹרְקַי עוֹד שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת שָׁנִים,
לֹא אַרְוֶה צִמְאוֹנִי,
כְּמוֹ אִם אֶשְׁתֶּה חֲצִי כּוֹס חָלָב,
שֶׁמּוֹזֶגֶת הֶחָלָב שֶׁל וֶרְמִיר תִּמְזֹג לִי מִכַּדָּהּ.״
״מסיק טוב״ הוא ספר של שירי התבוננות היסטורית הבוחנים את העולם בין מזרח למערב, בין חמלה לאכזריות, בין יאשי שברומניה – ארץ הולדתו של המשורר – לבארי כאן ועכשיו. שירי הספר משלבים מיתולוגיה וזיכרונות אישיים לכדי מרקם מפוכח המתאר בחדות את עידן המאה העשרים־ואחת על רקע ההרס שהותירה המאה העשרים, וההגירות הגדולות שחוללה. מרדכי הרטל הוא משורר־מקום המיטיב לתפוס רחשי הוויה, בין שמדובר בחיפה עירו החוזרת בשיריו, ובין שבאיטליה, על יופיה ולקחיה ההיסטוריים. נקודת המבט של הרטל מיודדת עם האדם העובד, מן השורה, וכך הוא מתאר את דמות אביו וגם את קשייה של מזרח אירופה בימינו. אלו אינם שירי תייר מתענג על חופשתו, אלא שירי התבוננות בקשיי החיים וביום־יום, תחת שרידי קומוניזם רודני שחותמו עדיין ניכר. שירי הרטל הם מעין משלים קטנים, כתובים במיומנות של משורר ותיק, המשלב בין נקודת תצפית גבוהה, אפית, היסטורית־מיתולוגית, לנקודת התצפית של האדם המבקש לחיות את חייו בלא פגעי השליטים והמלחמות
. יובל גלעד