"יָתֵר עַל כֵּן" הינו שיר–תודעה, במובנים חשובים המשכו של "כֵּן", שהוציא נועם ויסמן לאור לפני כחמש שנים, ואשר תואר כ"שיר מתמשך ללא הפסקות, שכתיבתו חופשית אך מתייחדת מזרם התודעה הרגיל בפרוזה הן בליריות, הן בתכניו והן במאפייני שירה צורניים ומוזיקליים".
כמוהו, "יָתֵר עַל כֵּן" הינו בראש ובראשונה שיר אהבה. אלא שבינתיים אירע שבר פתאומי מחריד ומכאיב ללא נשוא, כתוצאה מהשתלטות צד אישיות נרקיסיסטי קיצוני וחסר לב אצל האהובה, ובעקבותיה הסתר פָּנים והתנכרות מוחלטת אל המשורר. ללא מתן הסבר מלבד אידויה גם של האמת בנוסף על הקירבה וחברוּת–הנפש העמוקות ורבות השנים. של אמפתיה ואנושיות. ושלו. מתוך הטראומה הקשה בחייו נכתב ספר זה שתרם ליציאתו אט–אט מן התהום. מי יודע, אולי גם יעזור משהו לאחרים במצבים דומים באכזריותו של עולמנו, במיוחד בימים טרופים אלה.
שינוי הנסיבות מביא להבדלים סגנוניים ותכניים רבים המדגישים את היות הספר יצירה מקורית ייחודית לא פחות מקודמו: חזרתיות בחלקה טראומטית, בחלקה כעין עוגן בלב ים סוער, בחלקה מתפתחת; עדיין ללא סימני פיסוק אך עם חלוקה לבתים רבים, מהם בני שורה או שתיים בלבד; שימוש רב בחריזה עם אופי משתנה; קשת רגשות רחבת מנעד ורבת ניגודים בהתאם למציאות; במקום התפרשׂות לרוחב של התודעה, התמקדות בנושא המרכזי; אבל עם פנורמת התייחסויות וציטוטים הנוגעים בו מתחומים שונים, בסגנונות ומִשלבים לשוניים מגוונים, לא כרִפרור פוסט–מודרניסטי אלא להעשרת הביטוי והעמקתו. הכל בנאמנות למצבהּ ולתנועותיה של התודעה.
כבר מן הפתיחה ובאופן הולך ומתעצם לאורך השיר ומתגבש במלואו בסיומו, המסר המרכזי הבהיר העולה ממנו, כמו גם מסֵפר השירים "רקוויאם ותקווה" אשר יוצא לאור בו–זמנית, הוא שאהבת המשורר – אהבת–אמת – זכּה, שלמה ואיתנה גם לנוכח המציאות המרה הבלתי–נתפשת, מתגעגעת ומאמינה בשיבת נשמת אהובתו אליה. אף–על–פי–כן ולמרות הכל: כֵּן.
יָתֵר עַל כֵּן.