הזינוק בשיר אל לב השמש, שהעניק לספר השירים הרביעי של נילי ארד את שמו, הוא בעצם זינוק כפול, בשני שלבים: תחילה כלפי מטה, כמעט עד לקרקעית, ואז בתנופה אדירה כלפי מעלה, עד למקום שהכל נשאב אליו: לב השמש. בשיר אחר, צריבת אלמוג, התנועה עדיין כפולה אך הפוכה בכיוונה, תחילה כלפי מעלה: להיות לנשר/ לנסוק אל לב הפסגה/ להפוך לבועת/ אוויר/ להתנפץ בקריאה/ חדה/ להמריא, ואז כלפי מטה: להיכוות מצריבת אלמוג/ להתחפר בקרקעית/ להתמסר/ לטבוע/ באנחת תאווה/ להיעלם. זוהי תנועה מפתיעה וסוחפת משום שיש בה משהו ממוקד מאוד: המשוררת מעצימה את אהבת החיים שלה עד כדי כך שהיא כמעט נעלמת בתוכה. הדגש הזה, על תנועה אנכית ועל מתח בין התעצמות והיעלמות, נובע מההקשר שבו שירי הספר נכתבו – ימי הקורונה, מגבלות התנועה וההתכנסות שאפיינו אותם, והצער, הפחד והבדידות שבאו עימם. הקושי לנוע במרחב ולהיות בין אנשים העתיק את תשומת הלב של המשוררת לתנועה בכיוון היחיד שנותר פתוח לגמרי: תנועת הרוח מעלה־מטה, הדומה לתנועה בזמן – אל הרגעים היפים ביותר השמורים בזיכרון, אל השגרה הנינוחה שאבדה, ומנגד אל מה שממתין מעבר לכל הזיכרונות והזמנים: הדממה שבלב השמש. וכך, דווקא מתוך המגבלות והצער, צמחה שירה רבת יופי וכוח, שירה שכולה כמיהה.
אלי הירש
סוד בוקע
סוֹד
בּוֹקֵעַ
מִתְפָּרֵץ
שׁוֹלֵחַ לָשׁוֹן
אֲרֻכָּה
מַתִּיז אֶשֶׁד מַיִם חַיִּים
לְהַשְׁקִיט אֶת בְּעֵרַת הַגּוּף
לְהַרְווֹת רְמָ"ח וּשְׁסַ"ה
הַצָּמָא אֵינוֹ חָדֵל
מְבַקֵּשׁ
עוֹד
גדלתי עם אחי שמואליק במשפחה קטנה ואוהבת להוריי המנוחים יהושע ויוכבד ימניק ז"ל. את שנות ילדותי ונעוריי ביליתי בקרית ים א', יישוב קטן וחלוצי באותם ימים, שנשק לגבעות החול ולרחש גלי הים. כיום זכיתי לראות בנים ובנות ובני בנים ובנות. שנים רבות שימשתי במערכת המשפט. הייתי מנהלת מחלקת הבג"צים, וכיהנתי כמנכ"לית הראשונה במשרד המשפטים, כשופטת וכנשיאה ראשונה בבית הדין הארצי לעבודה. בשנים האחרונות אני משמשת יו"ר עמותת שקיפות בינלאומית ישראל – שבי"ל. לאחר פרישתי פרסמתי שלושה ספרי שירה בהוצאת אבן חושן: "על גב הנמר" (2016), "סוסי פרא" (2018) ו"דהרת הזמן" (2020). "אל לב השמש", הרואה אור ב'ספרי עתון 77', הוא ספר השירה הרביעי שלי, ומעיין השירה ממשיך בנביעתו. תודה מיוחדת לבתי חוי ולבני מוטי המלווים אותי בקריאה ראשונה של השירים, ולאלי הירש העורך המסור של ספרי השירה שלי, שהם עבורי ילדי רוחי.
נילי ארד