ערב
הַשָּׁעָה חָמֵשׁ אַחַר הַצָּהֳרַיִם
מַזְכִּירָה לִי אֶת הָעֶרֶב הַמִּתְקָרֵב.
זוֹ הַשָּׁעָה שֶׁבָּהּ הַיּוֹם מְאוֹתֵת לַלַּיְלָה
הַמִּתְכּוֹנֵן לִנְחִיתָה בְּצִבְעוֹנִיּוֹת רַכָּה.
הִרְהוּרֵי הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה נִפְגָּשִׁים.
אֲנִי אוֹהֶבֶת שָׁעָה זוֹ שֶׁל הַחְלָפַת מִשְׁמָרוֹת
שְׁעַת סִיּוּם וְהַתְחָלָה
זוֹ שָׁעָה שֶׁל יְהִי רָצוֹן.
סוד קסמו של בית עליית הגג נובע מיכולתה של המחברת לחשוף בפני הקורא את "ארגזי" הסיפורים והשירים החבויים בעומק עליית הגג של הנפש: חוויות וסודות, רגעי חיים והווי משפחתי, מפגשים, כמיהות ותשוקות, המתוארים בסגנון ישיר, המבליט את כוחן של המילה הפשוטה, היום־יומית, ושל הכתיבה המינורית. העולמות השונים שבהם עסקה באים לביטוי בשיריה ובסיפוריה. זהו ספרה השני. ספרה הראשון, ספר השירים אמצע הלילה שלי יצא ב־2019 בספרי ׳עתון 77׳.
דבורה חיץ
בית עליית הגג הוא הסוד שלי. בכל פעם שקורה משהו אני עולה לשם. מחשבות חדשות צצות והן טבולות ברגשות. בית עליית הגג שבחלומותי דומה לעלייה שהיתה בבית הורי. כשהייתי בת שש, הייתי מתבוננת בדלתות עליית הגג ובלילות חולמת ומדמיינת את כל הסגור בעלייה מאחורי הדלתות – חיות, ציפורים קטנטנות ועוד חיות מסתוריות. איני מצליחה לשחזר את צורותיהן. אני זוכרת במיוחד את העיניים, את הקולות העדינים והלחישות, הראשים והזנבות המתנועעים. בסוף כיתה ב' הצגנו את מחזהו של מוריס מטרלינק "הציפור הכחולה". המחזה השפיע עלי מאוד. המחשבה ששני ילדים יצאו בעקבות הציפור הכחולה במסע סובב עולם ולא מצאו, ולבסוף, מששבו מחיפושיהם, גילו שהיא נמצאת בביתם, טלטלה אותי. ומאז, במשך כל שנות ילדותי חלמתי שהציפור הכחולה שלנו מסתתרת בעליית הגג. עד היום מלווה אותי הסיפור. הציפור הכחולה שלי שוכנת בעליית הגג שבתוכי.