*
סִפְרִי חָזָק, בּוֹטֶה, הוֹלֵךְ יָשָׁר,
אוֹהֵב אוֹתִי,
בָּבַת עֵינִי,
תּוֹהֶה בַּעֲבָרִי,
גּוֹזֵר עָלַי תִּקְוָה הֲלוּמָה –
מֵקִים גַּלִּים בַּמָּקוֹם
בּוֹ נֶעֱרָם הַקֶּצֶף.
לאחר ספר שיריו הראשון "הלום תקווה", פורץ כעת עוזי הרלינג בספר זה אל שחרורה של "האהבה החנוקה" מהשק בו היא עטופה, ואל היכולת "להקים גלים / במקום בו נערם הקצף."
באחורי הקלעים של שירי הקובץ מפזזת בעוויתות אשמתו של מי שלא היה "שם", בשואה: "שארית הבשר… שלידתי תאכל… על מזלגי הקט."
מפזז כאן גם אלוהים המתעתע, "עמוס האהבה", אך גם זה ש"יבקע פרח". מראה העולם ושדריו אף פעם אינם נהירים, אף פעם אינם אחד.
אך הדובר, המחפש את המילה הנכונה, "פורץ בכוח את סוגרו", והוא יצליח ויגיע אל "כוכב לכת אחד ויחיד – / הכוכב מילה. // מילה אחת: / תאהב."
שז
זהו ספר שיריו השני של עוזי הרלינג.
שירים פרי עטו ראו אור גם ב"אנתולוגיה מקוונת לשירה עברית"
של נילי דגן ובכתב–העת "עיתון 77".