ענת בדר / פגשתי גברים אבודים

 

ענת בדר / פגשתי גברים אבודים

 

אֲנִי אוֹהֶבֶת
כְּמוֹ עִוֶּרֶת.
מִתְמַכֶּרֶת
לְרַכְּבוֹת הָרִים,
לַדְּהָרָה שֶׁל הַמִּין,
שֶׁגּוֹרֶמֶת לִי לְהַאֲמִין,
שֶׁיֵּשׁ לִי גֶּבֶר
וַאֲנִי
אִשָּׁה.

 

את "פגשתי גברים אבודים", ספר הביכורים של ענת בדר, ניתן לראות כספר התנוחות של ההרכב גבר-אישה, החושף דווקא את פניה התמוהים של התשוקה (בארת'). השירים מנכיחים את מערכת האיוויים הלא רציונאלית של הדוברת, זו שמצייתת לצווי ההיגיון האחר, נטול האגו והכנוע לעיתים; היגיון שלכאורה אינו עולה בקנה אחד עם ה"צריך" וה"נכון" של בית המדרש הפמיניסטי. ענת, הדמות הנשית המככבת בספר, שהיא סך כל הדוברות שבו, אינה מתביישת לערוג לגבר, להיות אובייקט תשוקה של גבר, אך באורח אבסורדי, ברגע שדמות נשית זו מעלה על הכתב את קורבנותה ומסגירה את עלבון נטישתה, מתחלפים התפקידים: הפאם-קורבן הופכת לפאם-פטאל, מישירה מבט בוחן בסביבתה ומזדקפת במלוא קומתה.

הקיבוץ בשירים אף הוא מתפקד כדמות של גבר, מעין קיבוץ אלפא על משקל זכר אלפא. בדר כותבת בתוכו ועליו, הרחק מן העמדה התקנית של רכזת התרבות, שאמונה לשמור על הדימוי האידיאולוגי הכוזב שלו.