צל להתערסל

צל להתערסל, יוכי צוקר פרלמן,

ספרי עתון 77

2017, 91 עמ'

במרכז שיריה של יוכי צוקר פרלמן, כבמרכז טבורו של הגזע מהשיר הנפלא 'בשעת דמדומים', פעורה עין תמהה. זו אינה תמיהה אודות מה שאין בעולם או שחסר באניאלא אודות מה שיש. מה שקיים ועוד יוסיף להתקיים. שיריה של פרלמן מוצפים בנוכחות עזה של גופים, זכרונות, מוזיקה, נשיקה ראשונה, פני ילד, קעקועי נשרים, נופי ארץ ותודעת מדינהבשפע של דימויים, מטאפורות והאנשות נפלאות (אפילו אלוהים זוכה לכיסים הפוכים במכנסיים); אך עם חגיגת היש הזאת, פרלמן לא שוכחת את האין. והכאב חזק, ממשי ונוקב. זו שירה אמיצה באופן בלתי רגיל, המעזה לגעת באובדן ולהפוך אותו לנוכחות, למקום, ובאופן עמוקלחיים חדשים. העין התמהה בטבורו של הגזע הופכת ל'צל להתערסל' בטבורו של עולם, וזה שווה את כל העולם כולו.         יקיר בןמשה

יוכי צוקר פרלמן, חברת קיבוץ יטבתה שבערבה, אם לשניים וסבתא לארבעה.

כותבת מאז נהרג בנה ב-1995. ספר זה הוא ספרה החמישי.

קדמולו:

בהיותי חסרה (אורלי לוי 2005)

כאשר משתכנות בי מנגינות (מילה טובה 2009)

מקצה אל קצה (פרדס 2012)

יד ביד (סער 2015)

שיריה פורסמו גם בכתבי עת ובאנתולוגיות.