טווס זהב
שׁוּב וָשׁוּב לְהַשְׁלִיךְ עַצְמָהּ
יַצִּיבָה כְּיַנְשׁוּף בִּצְלִילָתוֹ
לְמָקוֹם, תַּפְקִיד, שָׂפָה
אוֹחֶזֶתוּמַרְפָּה
כְּלוּלְיָנִית בִּשְׁמֵי קִרְקָס
שׁוּב וָשׁוּב לְהַשְׁלִיךְ אֶת לִבָּהּ
שֶׁיִּשָּׁמֵר כִּגְבִיעַ בְּדֹלַח
שֶׁיִּתְפַּזֵּר כְּגַרְגְּרֵי חִטָּה
לוּ לָמְדָה לְשַׂחֵק פּוֹקֵר
אוּלַי הָיְתָה אַלּוּפַת עוֹלָם
כְּמוֹ כּוֹכַב שָׁבִיט לִשְׂרֹף עַצְמָהּ
אֲבָל לָטוּס מוּל פְּנֵי הַשֶּׁמֶשׁ
טַוַּס זָהָב מַקִּיז אוֹר
מוֹתִיר אֶת תִּפְאֶרֶת זְנָבוֹ
בספר שיריה השני, רונית מגן עוברת מן השדה האקו–פואטי לשדה שבו עבדו בפרך חלוצות מתקופת העלייה השנייה. בשירים בועטים, חדים ועתירי אירוניה, משרטטת המשוררת את דיוקן האישה החלוצה ומתארת את קשייה, מבלי לייפות דבר. מגן מתכתבת בשיריה עם ציטוטים של מי שחיו וכתבו זיכרונות מאותה תקופה, כמו חיותה בוסל, תחיה ליברזון ועדה פישמן.
חלוצים מעדיפים בלונדיניות מקיף נושא שמעטים מופעיו בשירה העברית החדשה – האישה החלוצה. יתרה מזאת, הוא כולל מחזור שירים המוקדש לרחל המשוררת, אך לא בהיבט הנוסטלגי, המעלה על נס. דמותה של רחל מוצגת על רקע תקופתה לאור דברי חברותיה, ולאור מכתבים לא מוכרים שלה, שחשף ארכיון המדינה בשנים האחרונות. שילוב המקורות ההיסטוריים מאפשר לראות את דמותה וחלק משיריה באור חדש, החורג מהפרשנות הלירית המקובלת, כמו במקרה של המבט הארס–פואטי בשיר "אשתו".
ברגישות, בשפה עשירה ובחמלה, מטפלת מגן בספר זה בנושאים שיש בהם רלוונטיות גם לימינו. אתגריהן של החלוצות מהדהדים את אלו של נשים רבות בישראל כיום. לכן, ספר שירה זה הוא גם כלי עבודה פמיניסטי. הוא מגיש לנו קולות מושתקים של נשים מופלאות, חזקות וגיבורות.
טלי וייס