שפי רוזנצוויג | חוֹלָם

‭*‬

אֵין‭ ‬מֻקְדָּם‭ ‬וּמְאֻחָר‭ ‬בַּזִּכָּרוֹן

וְיֶשְׁנוֹ‭ ‬הַזִּכָּרוֹן‭ ‬הֶעָשׂוּי‭ ‬מִקְשָׁה‭ ‬אַחַת‭ 

וְזֶה‭ ‬מַקְשֶׁה‭ ‬עָלַי‭ ‬לִזְכֹּר‭ ‬מָה‭ ‬הָיָה‭ ‬בֶּאֱמֶת

וְאֵיזֶה‭ ‬רֵיחַ‭ ‬שָׁאַלְתִּי‭ ‬מִזִּכָּרוֹן‭ ‬לְזִכָּרוֹן‭ 

‭״‬חוֹלָם‭״‬ הוא‭ ‬קובץ‭ ‬שירים‭ ‬שנכתב‭ ‬מתוך‭ ‬ערנות‭ ‬גדולה‭. ‬זוהי‭ ‬ערנות‭ ‬הפקוחה‭ ‬אל‭ ‬המתח‭ ‬שעובר‭ ‬בין‭ ‬כמה‭ ‬קטבי‭ ‬הוויה‭ ‬ותודעה‭. ‬בין‭ ‬תודעת–נפץ‭ ‬עזה‭, ‬טעונה‭, ‬של‭ ‬דיבור‭ ‬המבקש‭ ‬להרעיש‭, ‬להרעיד‭ ‬עולם‭, ‬לזעוק‭ ‬זעקה‭ ‬של‭ ‬כאב‭ ‬ועוול‭, ‬של‭ ‬טראומה‭ ‬ושבר‭. ‬בין‭ ‬בקשת‭ ‬אלהים‭ ‬כרונית‭, ‬נואשת‭, ‬מסורה‭ ‬עד‭ ‬הקצה‭, ‬הבוטחת‭ ‬בסופם‭ ‬הטוב‭ ‬של‭ ‬הדברים‭. ‬בין‭ ‬צער‭ ‬שאין‭ ‬לו‭ ‬מנחם‭ ‬ובין‭ ‬הומור‭ ‬דק‭, ‬מרצד‭, ‬מלא‭ ‬אוויר‭. ‬זוהי‭ ‬ערנות‭ ‬המולידה‭ ‬מתוכה‭ ‬קול‭ ‬ייחודי‭, ‬שמיטיב‭ ‬לשאת‭ ‬את‭ ‬ההפכים‭ ‬שמהם‭ ‬עשויה‭ ‬מציאות‭, ‬ולהנביע‭ ‬דיבור‭ ‬שירי‭ ‬שיש‭ ‬בו‭ ‬ארספואטיקה‭ ‬והגות‭, ‬לצד‭ ‬קול‭ ‬הנובע‭ ‬מלב‭ ‬הפצע‭. ‬ממש‭ ‬כמו‭ ‬תנועת‭ ‬החולם‭ ‬עצמה‭, ‬שמקיימת‭ ‬בתוכה‭ ‬גם‭ ‬פליאה‭ ‬וגם‭ ‬תדהמה‭, ‬גם‭ ‬ספק‭  ‬וגם‭ ‬צער‭ ‬עולם‭, ‬גם‭ ‬יאוש‭ ‬וגם‭ ‬השתאות‭. ‬‭ 

(רוני‭ ‬אלדד‭, ‬עורכת‭ ‬הספר)

שפי‭ ‬רוזנצויג‭, ‬נשוי‭ ‬ואב‭ ‬לחמישה‭. ‬מורה‭ ‬לספרות‭ ‬ותנ‭"‬ך‭ ‬ומסיים‭ ‬את‭ ‬לימודי‭ ‬התואר‭ ‬השני‭ ‬בביבליותרפיה‭. ‬מתגורר‭ ‬בקידה‭ ‬שבחבל‭ ‬בנימין‭. ‬ספר‭ ‬שיריו‭ ‬הראשון‭ "‬ולך‭ ‬תפענח‭ ‬את‭ ‬הרחמים‭" ‬ראה‭ ‬אור‭ ‬בהוצאת‭ ‬פרדס‭ ‬במרץ‭ ‬2017‭.‬