עכשיו, האביב / אורנה ריבלין

אורנה ריבלין, "עכשיו, האביב", ספרי עתון 77, 2019, 92 עמ'

תשוקת הלשון

לָשׁוֹן נִצֶּבֶת עַל קְצֵה הַשָּׂפָה
וְכָל תְּשׁוּקָתָהּ

לִפְרֹשׂ יָדַיִם לַצְּדָדִים,

       וּבְאַחַת לַעֲלוֹת
      
וְלִהְיוֹת

פול ולרי תיאר את השירה כ"מצב של כישוף, חלומו של פרח, קיצוניות החוויה". בספרה השלישי "עכשיו האביב" ממשיכה אורנה ריבלין ביתר מיקוד וביתר שאת את חקר השירה כמסע מיסטי בעקבות נביעת השפה מהגוף וההפך. השפה שבורה והגוף מפורק אבל אפשר "לְהַשְׁתִּית דִּבּוּר בִּדְבָרִים פְּרוּמִים" […] מתוך כך, כמו בטקס ריפוי או התקדשות, תהיה "הַלָּשׁוֹן -/ דִּבּוּר פָּרִיךְ וְטָעִים; כְּמוֹ עוּגִיַּת חֶמְאָה/ יַחְלִיק אֶת הַצַּלֶּקֶת."

אורנה ריבלין לבית נסים מצד אביה ולבית יונה מצד אמהּילידת תלאביב. עובדת בספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי באוניברסיטת תלאביב. שיריה רואים אור באנתולוגיות, בכתבי עת, בדפוס וברשת המקוונת. עכשיו האביב הוא ספרה השלישי. ספריה הקודמים: התאמה עכשווית לפריחה (סער, 1986), ריקוד הקולות (ספרי עתון 77, 2013).