בלילה בוראת אותך שוב

חנה סולטן ברק, “בלילה בוראת אותך שוב“, ספרי עתון77, 2019, 91 עמ

פנימה והחוצה

קִירוֹת הַשִּׁיר זָזִים לְלֹא הֶרֶף.

אֲנִי מַחְזִיקָה בָּהֶם שֶׁלֹּא אֶפֹּל

שֶׁלֹּא יִפְּלוּ לִי הַמִּלִּים

עַל מַשֶּׁהוּ שֶׁכִּמְעַט נִשְׁכַּח וְצָף.

אֲנִי מְמַלְמֶלֶת דְּבָרִים מֵעֵבֶר לְעַצְמִי,

תָּמִידיְחַכֶּהלִימִישֶׁהוּבַּבַּיִת

בְּתוֹכִי.

הַיָּד הִיא שִׁירָה נֶחְבֶּטֶת מִתּוֹךְ הַשֶּׁקֶט“, כותבת חנה סולטן ברקומעמידה לפנינו ספר בעל עוצמה שירית חזקה. זו כתיבה עזה ומדויקת, לעתים מופנמת ולעתים צולפנית. חנה סולטן ברק לא מהססת להיישיר מבט אל האמת, לקונן על אחותה (‘מעבר לכל הזמנים‘ – אחד משיאי הספר), לכתוב ללא רחמים את דיוקנה העצמי (“אֲנִי אֲלֻמָּה כְּבוּיָה מְחַכָּה / לְאוֹר“), את ייסורי הכתיבה (“אֲנִי הַטְּיוּטָה שֶׁל עַצְמִי. / יוֹשֶׁבֶת אֶל מוּל הַדַּף הָרֵיק מִמֶּנִּי“), המולת הכרך (“עִיר לְלֹא הַפְסָקָה מִתְעוֹרֶרֶת / בְּפִהוּק מִתְפַּנֵּק. / בֵּית קָפֶה תֵּל אֲבִיבִי נוֹשֵׁם זֵעָה“) ולעקוב אחרהאנשים השקופים‘ (“אִישׁ בְּוֶסְט צָהֹבזוֹהֵר גּוֹרֵר עֶגְלַת זֶבֶל וּמַטְאֲטֵא דְּרָכִיםלוֹחֵשׁ שִׁירָה בְּנִיחוֹחַ אַפְרִיקָה“) – כל זאת בשפה עשירה, חופשית וגמישה, שאינה מהססת לומר את אשר על לבה, לכתוב מחוות למשוררים אחרים ואף להיאחז בצורות סגורות כגון הייקו, טריולט, פנטום וסונט. זו לשון הממריאה ממישור הדף את האינסוף, ומעניקה חוויה מרתקת של שירה עמוקה ונאצלה.

יקיר בןמשה