“סדקים דקים” / לאה צבי (דובז’ינסקי)

חדש בספרי עתון 77, “סדקים דקים”, מאת לאה צבי (דובז’ינסקי)

 

שירתה של לאה צבי (דובז’ינסקי) היא שירה של חשבון נפש נוקב, בלתי מתפשר. שירה שאינה מנסה ולו לרגע לייפות את המציאות, או לנחם במילים ריקות מתוכן. צבי באה חשבון לא רק עם עצמה וחייה, אלא גם עם מעשה השירה עצמו. היא תוהה על כוחה של השירה, על הטעם בה. העוצמה של השירה הזו היא בכנותה, באומץ לחשוף גם את נקודות החולשה והפחד. לצד זאת עומדת גם הלשון השירית במלוא כוחה. גם כשצבי בוחרת בדימויים מוכרים לכאורה, כמו עורבים או ציפורים, הם תמיד נטענים אצלה במשמעות חדשה ומעניינת. “לא אתן יותר ידי בשירה” היא כותבת באחד השירים, ולקוראים רק נותר לקוות שלא תקיים את הבטחתה.
אלי אליהו

 

 

אילו

אִלּוּ יָדַעְתִּי
שֶׁהַפְּסִיעָה הַשְּׁלִישִׁית
תַּעֲמֹד כְּפֵסַע בֵּינִי לְבֵין תְּהוֹם,
הַאִם הָיִיתִי עוֹצֶרֶת?

אִלּוּ יָדַעְתִּי שֶׁהַצַּעַד הַבָּא
טַעֲמוֹ יִהְיֶה כְּלַעֲנָה,
הַאִם הָיִיתִי קוֹפֵאת עַל מְקוֹמִי?

 

לאה צבי דובז’ינסקי נולדה ברמת גן, מתגוררת בגבעת אבני שבגליל. זה ספר שיריה השלישי.