חיה לוי | מאושרת ועצובה

חיה לוי | מאושרת ועצובה

 

ספר השירים השלישי של חיה לוי, הנפתח בהצהרה ״אני קהלת״, הוא ביטוי מגובש של משוררת ושל שפתה הייחודית, הנשמעת כדיאלוג פנימי ההופך פרוזאיות יומיומית, שיש בה געגועים קטנים וכאבים קטנים והנאות קטנות, לאמצעי פואטי גדול ומרגש.

לוי משבצת יחד שברי זכוכית צבעונית זולה – פשוטים ולעתים דוקרניים – לפסיפס יפהפה ועשיר, שמהלך קסם ומטריד-מנוחה בריבוי המשמעויות של מה שלא נאמר בו: כי תמיד מסתתר, אי-שם מעבר למילים, משהו גדול שקרה, גם אם ״לא קרה שום דבר שסנדוויץ' טוב לא יכול לפתור, מותק״. מתוך השלמה-לכאורה שיש בה הכרזה שמחה-בחלקה ומסתפקת-במועט הבוחרת בהנאה יומיומית ופרוזאית, אבל גם ויתור מתוך רפיון וחשש על שאיפה מסוג אחר, וגם נחמה מסוימת, מפוכחת, המודעת קצת לעליבותה ומלגלגת עליה באומץ.לוי משבצת יחד שברי זכוכית צבעונית זולה – פשוטים ולעתים דוקרניים – לפסיפס יפהפה ועשיר, שמהלך קסם ומטריד-מנוחה בריבוי המשמעויות של מה שלא נאמר בו: כי תמיד מסתתר, אי-שם מעבר למילים, משהו גדול שקרה, גם אם ״לא קרה שום דבר שסנדוויץ' טוב לא יכול לפתור, מותק״. מתוך השלמה-לכאורה שיש בה הכרזה שמחה-בחלקה ומסתפקת-במועט הבוחרת בהנאה יומיומית ופרוזאית, אבל גם ויתור מתוך רפיון וחשש על שאיפה מסוג אחר, וגם נחמה מסוימת, מפוכחת, המודעת קצת לעליבותה ומלגלגת עליה באומץ.


היופי המאושר והעצוב של שיריה של לוי הוא יופיו של קולאז׳ חרוזי הפלסטיק, פרחי הבד, ובובות הסמרטוטים – יופי ההופך מילים ודרכי ביטוי מטעות-בפשטותן ללחשי הפלא של כישוף רב-עוצמה, המגרש יאוש וחרדה ועוגמת נפש. כמו שלוי אומרת, בשורה שיש בה נחמה ואימה ואשליה המגחכת קצת על עצמה של הכלי המתוקן, החרד להישבר שוב: ״הכל בסדר? הכל בסדר. שום דבר לא נשבר״. הבל הבלים, אומרת קהלת בספר שיריה הנפלא, הבל הבלים, אבל הכל יכול להיות בסדר.

עמוס נוי