זהבה כלפה / לאן כל זה הולך

זהבה כלפה: לאן כל זה הולך,

עמ’זהבה כלפה: לאן כל זה הולך, ספרי עתון 77, 70 עמ’

בספר השירה הראשון של זהבה כלפה היא “מְסוֹבֶבֶת גְּלוֹבּוּס/ וְלוֹחֶצֶת עַל עָרִים/ זִכְרוֹנוֹת שֶׁל אִשָּׁה/ בַּת אַרְבָּעִים//”. הכתיבה של כלפה אינה שוכחת את המקום שממנו הגיעה משפחתה הלובית, ואת ברלין שאליה הגיעה היא, בחלוף השנים. בתוך כתיבה פמיניסטית מסורתית, בוחנת כלפה בסכין מנתחות את זיכרונותיה: “נוֹלַדְתִּי בְּמַזַּל בּוּשָׁה,” היא חושפת, אך באותו שיר היא מגלה את מקור הכוח הנשי בעולם; היא לועגת לחליפות הזמן המקמט את הגוף, כי בפואטיקה הייחודית שיצרה מסתתר “יפִֹי שֶׁלֹּא רוֹאִים” מתי שמואלוף, משורר, סופר ועורך “המשוררת זהבה כלפה מגלפת בשיריה דימויים צבעוניים ועשירים. אלה מציירים דמות של דוברת המתעמתת עם חוויות ילדותה. […] התמונה המורכבת העולה מן השירים מתייחסת להגירה בכמה רמות מקבילות. הדוברת הבוגרת מתארת את ההגירה שלה. בה בעת זיכרונות ילדותה מתארים חיים שהם בין מזרח למערב וטווים את דמותה של דוברת שהיא דור שני לחוויית הנדודים מערבה.”

ד”ר יעל אלמוג, חוקרת ספרות גרמנית, אוניברסיטת דורהם, בריטניה

*

לְאָן כָּל זֶה הוֹלֵךְ

כָּל הָאִינְסְטִיטוּט הַזֶּה
הַזִּכְרוֹנוֹתהַתּוֹבָנוֹת

הַכְּאֵבִים וְהַמַּחֲשָׁבוֹת
אוֹבֵד בְּרוּחַ, נֶעֱלָם?

כָּל הָאַרְכִיב הַזֶּה?
וְהַזְּרוֹעוֹת הַחֲסֻנּוֹת, הַתְּשׁוּקוֹת
הַמִּלִּים הַנִּלְחָשׁוֹת לִפְנֵי הַשֵּׁנָה
לְאָזְנֶיךָ בִּלְבַד שֶׁבִּשְׁבִילָן
אֶקְשֹׁר יְלָדִים לְכִסְּאוֹת
כְּדֵישֶׁיִּלְמְדוּלְחַבֵּר

אוֹתִיּוֹת לְמִלִּים
לְחַסֵּר מִשְׂחָקִים וּצְחוֹקִים
אֶכְרֹת אֲבָנִים וְעֵצִים
אֶשְׁלֹק דְּיוֹנוּנִים מֵתִים
אֶחְרֹת תָּוִים שֶׁל לַחַשׁ
דּוקִּים שֶׁל עַצְבוּת

עַל עֵצִים דַּקִּים
עַל עוֹרוֹת שְׁקוּפִים    

מִלִּים שֶׁלָּחַשְׁתָּ לִי 
שֶׁלָּחַשְׁתִּי לְךָ
אֵיפֹה?