נועם ויסמן / פיוט

נועם ויסמן: פיוט, ספרי עתון 77, 101 עמ

 

פיוט

המילה פיוט מכוונת לשירת קודש שיש לה זיקה לתפילה. מקור המילה הוא בשורש היווני המכוון ליוצר, למשורר. ואילו נועם ויסמן ממשיך בשפת הקודש החילונית שלו, או אם תרצו בשפת החול המקודשת:

          לחוות באהבה את הקיום כפיוט בלתי אמצעי

כֵּן, גַּם הַשִּׁירָה

הָאָמָּנוּת שֶׁבָּהּ הָעֲרָפֶל הוֹפֵךְ צָלוּל  (“ולס“)

הלהבות עדיין מפכות בדמו, מכלות ומחיות אותו כשמש

מִי שֶׁהַשִּׁירָה מַצִּילָה יוֹם יוֹם אֶת חַיָּיו

אֵינוֹ יָכוֹל לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמוֹ מַשְׁבֵּר כְּתִיבָה (“געגוע“)

גילוי הנפש בזכּוּתהּ נותר רענן כבהבזק בואו אל העולם, בואו מן העולם

זִיק מִתְגַּלֶּה לַנֶּפֶשׁ נִצּוֹלַת הַחֲרָדָה

בַּדִּיאָלוֹג בֵּינָהּ וְהָעוֹלָם הוּא מִתְבַּחֵר (“סגידה“)

והוא אינו ההשראה כי אם מקור השירה וכל יצירה

עָמֹק וְקַמָּאִי אֲבָל פָּשׁוּט אֱנוֹשִׁיּוּת – – –

אֲנִי זָקוּק לָךְ. אִם אֱנוֹשִׁיּוּת בָּךְ. וּפִיּוּט. (שם)