אליעז סגל / “מצמוץ”

אליעז סגל: “מצמוץ“, ספרי עתון 77, 78 עמ

את מגעו השירי של אליעז סגל בעולם אפשר לדמות למגע של אצבע מורה. זהו מגע עדין וממוקד של ציון, של בדיקה יחידה: כיצד מתרחשים הדברים? האם באמת אפשר בהם לנגוע?

אך נדמה שסגל עצמו התאים לשיריו דימוי אחר, עדין עוד יותר. “מצמוץ“, זהו השם שבחר לספרו. ולא בכדי. המחקר השירי שמתמקד בו סגל בספר זה עניינו ההבזק, ההרף. בתנועת מצמוץ חטופה אך מדויקת, מזכיר לנו סגל שוב ושוב בשיריו את מה שאיננו בנמצא, את מה שאיננו בהכרח כאן. השירים נעים בין חלום למציאות, בין תהו לבריאה, בין זיכרון להזדקנות, בין חוש לתעתוע.

ספר שיריו השלישי של אליעז סגל מוקדש במידה רבה לפלאיו של חוש הראייה. אך לא פחות מכך, גם ההסתרה נוכחת פה, גם ההיעלמות.

אמיר מנשהוף