לפי שעה
"ציור הוא שירה אילמת ושירה היא תמונה מדברת"
הרעיון מרחיב היריעה המובע במשפט של המשורר בן המאה החמישית לפני הספירה, סימונידיס איש קיאוס, עמד בתשתית הגליון הזה.
קיץ, חם ומסנוור והשמש מוחקת את קווי המתאר. ובכל זאת. השירים שנבחרו הפעם מבטאים ברובם גישה חזותית, מוחשית, שנוגעת בצבעים ובצורות, ולעתים הם נוקטים ממש את שפת האמנות. גם שני הסיפורים שבסוף הגליון – "האמנות משחררת" ו"אמנות מודרנית, או לחיות עם מספר" – יוצאים מן המוזיאון או הגלריה לעבר תחומים אחרים, מפתיעים.
במאמרה הנרחב על הרומן האחרון של דורית פלג אמנות ההכרחי, מתייחסת צביה ליטבסקי אל "ההשקפה האפלטונית הרואה באמיתי, במוסרי… וביפה את האחד…" דורית פלג כתבה על אמנות ההכרחי, אנחנו ניסינו לגעת קלות גם בהכרח שבאמנות. נגיעות נוספות יש במאמרו של גיא טל "חיי הציירות הדגולות והנשכחות ביותר", ברשימתו של המשורר הגולה אדוניס (בתרגום מערבית של צבי גבאי) בעקבות תערוכת ציורים של ג'ובראן חליל ג'ובראן, הצייר והמשורר הלבנוני פורץ הדרך שהלך לעולמו במאה הקודמת; רפי וייכרט משוחח עם ים המאירי, משוררת, מטפלת באמנות ואוצרת.
דבריו של סימונידיס בפתח הדברים לקוחים מתוך הפרק "אמנות הציור כמראה להתבוננות פואטית", שקטעים ממנו מופיעים בגליון זה, ובו כותבת עדינה מור חיים על יצירתו של אשר רייך ששיריו מבטאים באופן נרחב את ההתכתבות שבין האמנות הפלסטית לטקסט הספרותי.
עוד בגליון: עמוס לויתן ויובל פז על ספרה החדש של נוית בראל מחדש, אסתי אדיבי שושן על ספרה של איריס אליה כהן, גלבי, הנוגע בפצע הפעור והטראומתי של מה שנעול בכותרת "חטיפת ילדי תימן", יובל פז על ספרה הנועז של קלאריס ליספקטור דרך הייסורים של הגוף, ועוד, כמו גם שאר המדורים הקבועים.
כמדי קיץ מופיעה רשימתה של אורנה לנגר על פסטיבל ישראל, שהיה הפעם ניסיוני במיוחד. .
ודברים אחרונים
החודש הלך לעולמו משה דור, חבר מערכת 'עתון 77' מיום היווסדו, שליווה את כתב העת בנאמנות ותרם לו משיריו ומתרגומיו הנפלאים. רפי וייכרט נפרד ממנו בפתח גליון זה. נותר בידינו צרור שירים ששלח לנו משה דור וטרם ראו אור, והרי שניים מתוכו:
בגבור הרוח
בִּגְבֹר הָרוּחַ רִגְשַׁת הָעֵצִים
נוֹטָה לְצַד הַדְּאָגָה: בְּסוּפַת הַגְּשָׁמִים
הָאַחֲרוֹנָה סָדַק הַבָּרָק אֶת הָאַלּוֹן הַזָּקֵן
שֶׁבִּפְאַת הַיַּעַר… עֲלֵי הָאֶדֶר שֶׁבְּמוֹצָא
הַשְּׁבִיל הֶאְדִּימוּ בְּטֶרֶם סְתָו… אוֹג אַרְסִי
הֵחֵל לִצְמֹחַ עַל גָּדַת הַנַּחַל הַיְמָנִית…
וְאַתָּה, מִי אַתָּה, הַזָּר הַמְצוֹתֵת?
אֲנִי רוּחוֹ שֶׁל מִי שֶׁמָּצָא מַחֲסֶה בֵּינֵיכֶם
בַּקַּיִץ שֶׁהָיָה וְחָזַר לְבַקְּשׁוֹ כְּתִקְוָה אַחֲרוֹנָה
לְהַכּוֹת שׁרֶשׁ וְגַם תּוֹחַלְתּוֹ זוֹ נִכְזְבָה בִּגְלַל
לַחוּת יְתֵרָה אוֹ יֹבֶשׁ שֶׁלֹּא בְּעִתּוֹ.