התרבות הערבית של סוהם שמקורה בעירק שרדה במעברות. הדור הבוגר דיבר בערבית. עיתונות בת הזמן דיברה על המוזיקה הערבית שנשמעה בבתי הקפה במעברות ובערים כמו רמת גן. גם הוריה של דרורה האזינו לשירים בערבית, וליצירות של המוזיקאים היהודים העירקים סלאח ודאוד אל־כוויתי (שהשתלבו בתחנת קול ישראל בערבית). הצלילים של בגדד, הערבית שלה, הקולות שסירבו להיעלם עם האזרחות הישראלית החדשה והמפתה, נותרו עמה. וכעת היא חולקת עמנו את המעברים, קווי התפר, ואת האהבה, בין דרורה לסוהם ובין סוהם לדרורה.
פרופ׳ אורית בשקין
מתוך: ׳אחרית דבר׳
בגדד הנשכחת שלי
[…]
הוֹ, בַּגְדַד הַנִּשְׁכַּחַת שֶׁלִּי
נָחָשׁ מִתְפַּתֵּל לְאָרְכָּהּ בְּאוֹר יוֹם
בִּרְצוֹתוֹ יִתֵּן חַיִּים וּבִרְצוֹתוֹ – יִקָּחֵם
מוֹתִיר עַל הַחוֹף גּוּף נַעַר וְחִיּוּךְ אִלֵּם.
וּבַלַּיְלָה יִשְׁקֹט הַנָּחָשׁ, כֻּלּוֹ מַחֲמַדִּים,
מַסְכִּית לְקוֹל הַזָּמִיר שֶׁל סָלִימָה מֻרַאד
מְרַטֵּט בְּמֵימָיו וּמְעַפְעֵף בְּעֵינָיו
לְמַרְאֵה שְׂפָמִים מְלֻטָּפִים בְּתַאֲוָה.
הוֹ, בַּגְדַד הַנִּשְׁכַּחַת שֶׁלִּי!
הוֹ, בַּגְדַד הַנִּשְׁכַּחַת שֶׁלִּי
יַלְדָּה קְטַנָּה עוֹמֶדֶת עַל שְׂפַת הַחִדֶּקֶל
נוֹגֶסֶת בְּפַת שְׂעוֹרִים חַמָּה וְרֵיחָנִית
וְעֵינֶיהָ בּוֹלְעוֹת אֶת מִשְׂחַק הָאֲדָווֹת –
רוֹדְפוֹת וְנִרְדָּפוֹת, מִתְגַּלּוֹת וּמִסְתַּתְּרוֹת,
שְׂחוֹק וַהֲמֻלָּה.
הוֹ, בַּגְדַד הַנִּשְׁכַּחַת שֶׁלִּי!
[…]
דרורה רוטמן נולדה בעירק ועלתה לישראל עם משפחתה בשנת 1951. בספרה היא מתארת את ילדותה בבגדד ואת שנותיה הראשונות בארץ – במעברת מחנה דוד. הספר נכתב בשנות השבעים לחייה וזהו ספרה הראשון.