המקומות הקדושים / אחו כהן

בחצי הלילה

אֶפְשָׁר שֶׁבַּחֲצִי הַלַּיְלָה
אָנוּעַ בַּלָּאט בְּצֵל נְשִׁימָתֵךְ
אַחַר זִכְרוֹנוֹת דְּהוּיִים שֶׁל נִיחוֹחוֹת שְׂעָרֵךְ,
אַאֲזִין לַקּוֹלוֹת הָרוֹחֲשִׁים בִּמְבוֹאוֹת הַבַּיִת הַגָּדוֹל
הַנּוֹשֵׁם תַּחְתַּיִךְ.

עַלְוַת עֵצִים לְאוֹרוֹ הַסּוֹהֵר שֶׁל הַיָּרֵחַ,
וַדַּאי אֶתְיַסֵּר עַל כִּי לֹא נוּכַל לְהִתְחַשֵּׁק
בָּעֵת הַהִיא.

 

 

 

כמו לפסוע על שברי זכוכיות, שיריו של אחו כהן פוצעים את לב הקורא. זוהי שירה חזקה, הדוקה מאוד, ישירה ונוקבת – שירה חכמה שמצליחה לגעת בעיקר. אך מהו העיקר? העיקר בשיריו של אחו הינו אוקיינוס גדול, סוער, רוחש מצולות: יש בו שירים על זוגיות (״בַּלַּיְלָה אֲנַחְנוּ דּוֹהֲרִים. / סוּסֵינוּ מְיֻזָּעִים וְקֶצֶף עוֹלֶה בְּזָוִיּוֹת הַפֶּה. /… פַּעַם אֲנִי מַשִּׂיג וּפַעַם נוֹתָר מֵאָחוֹר״), על האדם והאלוהות (״רַק אֶתְמוֹל יָרַדְנוּ מֵהָעֵצִים וּכְבָר יֵשׁ לָנוּ אֱלֹהִים״), גוף וזמן (״בְּמוֹרַד הָרְחוֹב / הַגּוּף מַמְשִׁיךְ לָנוּעַ / כְּמוֹ מִתּוֹךְ הֶרְגֵּל // צְנִיחָתוֹ תִּהְיֶה / בִּלְתִּי מֻרְגֶּשֶׁת כִּמְעַט / כְּמוֹ הַהֲמֻלָּה // עִם רֶדֶת יוֹם״); שירים על המשפחה (״בֵּן שֶׁלִּי, הָבֵן, / זֶה הַמְּעַט שֶׁיֵּשׁ בִּי / וְכָל מָה שֶׁאֵין״), על המילים (״הֵן גּוּף רִאשׁוֹן וַאֲנִי יָד שְׁנִיָּה מִזְּמַן עָבָר בִּזְמַן עוֹבֵר וְשָׁב וּמִתְגַּבֵּר״), השירה (״בֵּין הַשּׁוּרוֹת / אַתָּה חוֹשֵׁשׁ אוּלַי לְהַאֲמִין / וּלְגַלּוֹת שֶׁאַתָּה עוֹבֵד אֱלִילִים / וּמַזָּלוֹת״); ואף שירי תפילה (״בָּרוּךְ אַתָּה בּוֹרֵא דְּאָבָה / בְּקִרְבֵּנוּ וְתִקְוַת שָׁוְא בְּלִבֵּנוּ וּבְרֹב טוּבְךָ / הָאֵר עֵינֵינוּ עַד שֶׁתַּגִּיעֵנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ״), אהבה נוסח שיר השירים (״הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי / הִנָּךְ יָפָה / … כְּלִילַת יֹפִי אַתְּ / הִנָּךְ רַעְיָתִי״), סונטות, הייקו (״חֲדַר מַדְרֵגוֹת / אוֹר בְּשָׁלוֹשׁ בַּלַּיְלָה / צְלָלִית חוֹלֶפֶת״) ועוד ועוד.
זהו ספר מיוחד, בעל שפה עשירה ומדויקת, ספר ביכורים נדיר המצליח לפקוח עיניים ולהראות לנו שהמקומות הקדושים הם תמיד בנו, רק בנו.
יקיר בן־משה