חדש בספרי עתון 77

מול לובן המרחקים | רות גלעד, 96 עמ'

מול לובן המרחקים מבטא כמיהה לשקט מטפיזי, המזוקק בשירים לכדי תמונות. זוהי שירה המתבוננת בכאב מקרוב אבל גם מנקודת תצפית גבוהה ורליגיוזית המאפשרת השלמה וחמלה. התמונות טבולות בנופים ערטילאיים ומינימליסטיים של הקשבה פנימית. הדוברת מעידה ש"נולדתי מצעדיה הפצועים/של חיה שניצודה", אבל "במעמקי השקט/ באר מים צלולים/ ובקרקעיתה/ אבן לבנה פורחת/ ורד." לכן גם השירים הרבים העוסקים כאן בזִקנה מכילים אופטימיות תמציתית, של מי שמצוי בתוך הרגע כפי שהוא.

זהו ספרה השלישי של רות גלעד. קדמו לו נקודה אחת של חסד (צ'ריקובר, 1988) ופינת חיים נסתרת (כרמל, 2005). על ספר ביכוריה זכתה בפרס ניומן לביכורי יצירה ע"ש חיים הזז.