"מחר טרם בא" – שם ספר השירים החמישי של נילי ארד – מסגיר את הדרמה שמתחוללת בתוכו. הוא מדובב את הימים הקשים ביותר שידעה מדינת ישראל, מיום הטבח המחריד שארע בשבעה באוקטובר 2023 ולאורך המלחמה הבלתי נגמרת שפרצה בעקבותיו, ועדיין מסרבת להסתיים. מרתק לעקוב אחרי הדרך שבה השירים הולכים ומשתנים לאורך הזמן הרע שנבלענו בתוכו. תחילה האימה, הלב שמתרסק בבת אחת, וכמעט מייד הזעקה והתפילה לשחרורם המהיר של החטופים. ואז ההבנה שמפציעה אט־אט שיום השחרור המקווה רחוק, ואין ביטחון שיבוא. ולצד הדאגה הכוססת לחטופים עולה הדאגה ליקירים שמסכנים את חייהם בעזה או על גבול לבנון. והגילוי שהזמן החולף לא מציע שום נחמה. והבנה נוספת שמפציעה אט־אט – שכך נראית השגרה החדשה שלנו: שגרה של אימה, יאוש, חוסר אונים. והזעם שלא מאחר לבוא, על ההנהגה המופקרת והמפקירה. והמאבק בין צער שאין לו מידה לתקווה שמסרבת למות גם כאשר היא נוחלת תבוסה אחר תבוסה. והפחד לגורל המדינה. וההבנה שגם כשהחטופים – אלה מהם שנותרו בחיים – זוכים לחזור, השחר לא מפציע, והימים עדיין אפלים מתמיד. ולצד שירי המלחמה אפשר למצוא בספר גם שירים נוספים, כאלה שנכתבו קצת לפני ותוך כדי, וגם בהם אפשר למצוא יאוש וריקנות ושברון לב – אישיים יותר – לצד שמחות מהוססות, ובין לבין נרמזת הנחמה הגדולה שמציעה השירה: הזכות לנסח את הצער במילים צלולות ונוקבות.
אלי הירש
בוערת
טֶהֶרָן בּוֹעֶרֶת
תֵּל אָבִיב בּוֹעֶרֶת
בְּאֵר שֶׁבַע וְחֵיפָה
בּוֹעֲרוֹת
מוֹסָדוֹת
שֶׁאָסוּר לְגַלּוֹת אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם
בּוֹעֲרִים
שְׁבָרִים מִתְעוֹפְפִים לְכָל עֵבֶר
אַזְעָקָה עוֹלָה
עוֹלָה
וְאַתְּ יוֹרֶדֶת
יוֹרֶדֶת
אֶל מַחֲסֶה
טֶהֶרָן
בּוֹעֶרֶת
וַאֲנִי
אָנָה
אֲנִי
בָּאָה
גדלתי עם אחי שמואליק במשפחה קטנה ואוהבת בחיק הוריי המנוחים יהושע ויוכבד ימניק ז"ל. את שנות ילדותי ונעוריי ביליתי בקרית ים א', יישוב קטן וחלוצי באותם ימים, שנשק לגבעות החול ולרחש גלי הים. כיום זכיתי לראות בנים ובנות ובני בנים ובנות.
שנים רבות שימשתי במערכת המשפט. הייתי מנהלת מחלקת הבג"צים, וכיהנתי כמנכ"לית הראשונה במשרד המשפטים, כשופטת וכנשיאה ראשונה בבית הדין הארצי לעבודה. בשמונה השנים האחרונות שימשתי יו"ר עמותת שקיפות בינלאומית ישראל – שבי"ל.
לאחר פרישתי פרסמתי שלושה ספרי שירה בהוצאת אבן חושן: "על גב הנמר" (2016), "סוסי פרא" (2018) ו"דהרת הזמן" (2020). ספר רביעי "אל לב השמש" (2023) פרסמתי בהוצאת ספרי ’עתון 77׳. ובהוצאה זו מתפרסם גם ספרי החמישי במניין, ״מחר טרם בא״. השירים נכתבו בתקופה הקשה של טרם מלחמת השבעה באוקטובר ובעיצומה. לאושרי ברכת המוזה עודנה שורה עליי.
תודה מיוחדת לבתי חוי לוין ולבני מוטי ארד המלווים אותי בקריאה ראשונה של השירים, ולאלי הירש העורך המסור של ספרי השירה שלי, שהם עבורי ילדי רוחי.
נילי ארד
