הַבְטָחָה לַהֲפוּגָה
לְרֶגַע חָנוּ
בִּזְגוּגִית הַחַלּוֹן הַגָּדוֹל
שְׁלוֹשָׁה יְרֵחִים בְּשׁוּרָה
מְאִירִים אֶת צַמֶּרֶת הָאַלּוֹן
הַגָּדוֹל
שׁוֹמְרִים עַל יַצִּיבוּת
רַגְלֵי הַמִּטָּה
רותי איל אילן יודעת להתבונן, להשקיף על העולם מכמה נקודות מבט, ולאסוף את כל המבטים לתמונה אחת, מרובת גוונים וממדים. שיריה דומים לציורים רבי יופי – הן לציורי הייקו זעירים, שבכמה מילים שכמו נובעות מאליהן זו מזו משרטטות מרחבים גדולים, והן לציורים קצת יותר מפורטים, שמאפשרים לעין לנוע לא רק בחלל אלא גם בזמן – לצלול אל עתיד דיסטופי מאיים, או להפך, להתעורר לבראשית חדשה שמעבר לאסון. יש בספר שמונה שערים, וריבוי השערים מעיד על ריבוי התכנים שאילן עוסקת בהם בשיריה – מורכבותם של החיים כאישה, כבת וכאם לצד דאגה לעתיד החברה הישראלית; תחושת קרבה עמוקה לתרבות האיטלקית לצד אהבה גדולה לנוף הארצישראלי; חרדה אקולוגית לצד רגישות ליופי, ליצירה, לאמנות. אך למרות הגיוון, בכל השערים ניכר אותו תואם מיוחד שבין העין הרואה, המזהה את המכלול מבעד לפרטים, לבין היד המניחה בעדינות את המילים על הדף.
אלי הירש