"תַּרְגִּילִים לְחִזּוּק שְׁרִירִי הַלֵּב" / שיר שבת ספיר

"תַּרְגִּילִים לְחִזּוּק שְׁרִירִי הַלֵּב", שיר שבת ספיר, 84 עמ'

סְלִיחָה

עַל שֶׁהִנְהַנְתִּי, אִשַּׁרְתִּי, פִּשַּׁרְתִּי, גִּשַּׁרְתִּי,

וִתַּרְתִּי. לֹא רַבְתִּי.

בְּיִרְאָה, בְּפָנִים חֲתוּמוֹת

שִׁלַּמְתִּי חֶשְׁבּוֹנוֹת, נָטַשְׁתִּי עֶלְבּוֹנוֹת.

יָלַדְתִּי בְּצַעַר, בִּכְאֵב, בְּעֶצֶב, בִּשְׁתִיקָה.

בָּנִיתִי לִי בַּיִת, יְלָדִים, מִשְׁפָּחָה.

עָנִיתִי כְּשֶׁקָּרְאוּ, נֶאֱלַמְתִּי כְּשֶׁפָּקְדוּ.

סְלִיחָה וּמְחִילה, כַּפָּרַת עֲווֹנוֹת.

עַל כָּל הַמַּחְסוֹמִים שֶׁשָּׂמוּ אֲחֵרִים וְשַׂמְתִּי גַּם אֲנִי.

עַל קַטְנוּת הָאֱמוּנָה, עַל טִקְסֵי הַהַבְדָּלָה

בֵּין דָּם לְדָם, בֵּינִי לְבֵינָם.

"אני כותבת בלי הכרה,מתוך הכרה על תת הכרה", מצהירה שיר שבת באחד משיריה. ואכן, התחושה לאורך הקריאה בשירים היא של תנועה בין גילוי לב וישירות לבין עיצוב אמנותי ומוסיקלי של החוויה. השירים חושפים מצד אחד את הסיפור האישי, את מצוקות הנפש של הכותבת, אבל גם מצליחים לספר סיפור גדול יותר, סיפור של מערכות יחסים בין בני אדם, סיפורה של האישה בחברה, סיפורם של היחסים בין הדורותבכל השירים ניכרת הרגישות אל הזולת, אל החלש ואל הפגיע, ובכולם ניכרת הרגישות אל השפה, ואל האופן שבו היא פועלת בעולם ובשירה. (אלי אליהו)

שיר שבת ספירנולדה ב-1982 בירושלים; בגיל 18 עברה לקיבוץ כנרת. שיריה פורסמו בכתבי עת שונים ובבמות שונות; זהו ספר שיריה הראשון.