רינה גינוסר | פעמיים כי טוב, שירים
בַּסוף דומיה
בְּסוֹף
מַחְשָׁבָה
צְלִיל
מִלָּה
תָּו
תְּמוּנָה
רִיק –
דְּמָמָה.
"משהו יפה, כובש בפשטותו, מתרחש בין דפי ספרה של רינה גינוסר … רשמי ההתבוננות שלה, שהם עיקר שירתה, מונחים על הדף באופן אנכי, מילה בשורה לרוב, מלמעלה למטה, ככתב סיני. לא רק במובן הפורמלי, הפרוזה הופכת כך שירה. עיכוב רצף הקריאה, הכתבת הקצב המקוטע, כמו משחזרים את השהיית המבט על סצנות שוליות כביכול מן היומיום שאליהן היא מבקשת להפנות את תשומת הלב [….]
אבל אין זו שירת זן. נדמה כי גינוסר אינה מקבלת על עצמה יומרה יתרה, אפילו לא את היומרה שבכתיבת הייקו כהלכה, וגם אינה מסירה משירתה את הסובייקטיביות, את הנוסטלגיה ואת החיווי. אם כבר, היא שואבת ממסורת ההייקו את האומץ והחופש לכתוב לשם אימון העין והתודעה… חרף עמדה זו, ואולי בזכותה, היא מצליחה להאיר, במבט מפוקח וחומל, בלשון מדודה וצנועה, פינות החומקות לעתים מן המבט, כמו אותה התרחשות דקה ומופלאה שהיא לוכדת" (ארז שווייצר, על הספר הקודם בסדרה)
זהו ספר שירה ורישום רביעי לרינה גינוסר.
; 03561827177iton@gmail.com : עתון77
rinagi1@zahav.net.il רינה גינוסר: