מכת פתיחה | רובי שונברגר, ספרי 'עתון77', 2019
ב"מכת פתיחה" מזמין רובי שונברגר את הקוראת או הקורא אל החלל–זמן המתפתל של תודעתו הכותבת, המצויה בתנועה מתמדת, קופצנית, אסוציאטיבית, חומקנית, בלתי צפויה. זוהי הזמנה למסע באזורים שהמרחב בהם קשה להגדרה והזמן נע, או להפך, קופא, במסלולים רב–סטריים ורב–ממדיים. תנועה ממשית – של נוסעים בקו L ברכבת התחתית של ניו יורק, למשל – הופכת לתנועה פנטסטית בתוך הוויה תת קרקעית הזויה למחצה, ספק שאול, ספק רחם, ספק מרתפיה של עיר גדולה. הפרטי והאינטימי נמסכים בחברתי ובפוליטי, סיסמאות מבטאות רחשי לב פנימיים ולחישות נשמעות כזעקה. שדירה תל אביבית ואוהלי המחאה שמאכלסים אותה הופכים גם הם לתשתית של התבוננות פנימה – אוהבת, חומלת, זועמת, אלימה או אדישה. ומתוך שפע הדמויות שבשמן הוא מדבר, שב ומהדהד קולו של הכותב. לפעמים הוא דמות מתבוננת ממרחק, לפעמים ילד משתאה לנוכח פלאי היום–יום, ולפעמים משורר טרוד ונסער שלא מוצא מנוח לעצמו ומילותיו עולות על גדותיו.