השגרה נחתה עלינו באחת
בְּאַלְפֵי רְסִיסֵי
זִכָּרוֹן עֲמוּמִים
בְּזִמְזוּם מְכוֹנִיּוֹת צוֹפְרוֹת
בְּמַשַּׁק כַּנְפֵי כּוֹסוֹת זְכוּכִית
בְּבָתֵּי קָפֶה מְפֻצָּצִים עַד זָרָא
לֹא הָיְתָה הַתְרָעָה
לֹא רָאִינוּ אֶת לֶכְתָּהּ וְלֹא צָפִינוּ אֶת בּוֹאָהּ
נוֹתַרְנוּ לְנַפְשֵׁנוּ
לְאַחוֹת אֶת שִׁבְרָהּ.
"לשרוט את הקירות" הוא ספר הביכורים של עידית יוגב אשכנזי. זהו ספר שעוסק בהשמעת הקול. הקול שורט את הקירות של הבית, של הנפש. קול נסתר ומאופק, ועם זאת הוא שולח את הקוראים למרחבים נוספים. שוזר סיפורי מקרא, שואה, זוגיות, ילדות, את הרגעי והנצחי. בדרכה הפואטית חושפת המשוררת חוטים בלתי נראים שעוברים מדור לדור, ולעיתים נדמה שהיא משמיעה קולות של נשים שלא יכלו אלא לשרוט את הקירות. קולה אינו רק שורט, אלא חוצה קירות, ישירות אל הנפש, מותיר בקורא עקבות.
יעל צבעוני